היום ילדים נעסוק במערכת החינוך – זו שבה תבלו זמן איכות במהלך 12 שנים.

יודעים מה, עזבו אתכם מפוסטים סרקסטיים מתחכמים.  בואו נדבר עובדות. ותאמינו לי, קריסת מערכת החינוך זו עובדה מספיק צינית כשלעצמה.

אי-שם, בסוף המסדרון שמאלה, פועם בי לב של אם. בדרך כלל אני משתדלת לא לתת לו להשפיע על דעותיי, אבל לפעמים הוא משתלט. זה קרה כשהחלטתי לשלוח את בתי ללמוד במערכת חינוך אלטרנטיבית. נכון שזה סותר את כל ערכיי השוויוניים-סוציאליסטים, ונכון שלצורך זה נאלצתי להדחיק שאלות הרות גורל כמו "ומה עם ילדים להורים שלא יכולים להרשות לעצמם את התענוג", אבל שרדתי. כזאת אני. כל האידיאולוגיות והמאבקים החברתיים מתנפצים אל מול עיניה התכולות של אהובתי.

הייתי שמחה לכתוב שהשקעתי בחינוכה של בתי היא תרומתי הצנועה למדינה. אבל תרומה זו ככל הנראה תטיב דווקא עם חברות אחרות. כי בתי, כמו צעירים משכילים נוספים שגדלו בעשורים האחרונים בישראל, בחרה לחיות ולהמשיך להתפתח במקום בו יודעים להעריך ולתגמל כישרון והשכלה.

פעם ידעו גם אצלנו להעריך חינוך והשכלה, אך כל זה קרס עם שינויי האקלים הפוליטי. כי חינוך הוא בראש ובראשונה עניין חברתי ופוליטי: החברה, באמצעות נבחרי הציבור, קובעת מהו החינוך והערכים אותם תנחיל לילדיה.

אתה הבנת את זה ברוך? ההנהגה הזאת, שאין לה כל אינטרס להשקיע בילדיך, אלה נבחרי הציבור בהם בחרת אתה, ורעיונות כמו השכלה ויכולת חשיבה עצמאית, וזה בדיוק מה שהמנהיגים שלך לא צריכים. הם רוצים את ילדיך אנשים קטנים ונאמנים - בדיוק כמוך. כאלה שקמים בבוקר לעבוד את בעל ההון, ויוצאים להילחם ולמות למען המדינה שלהם במורל גבוה ובלי שאלות מיותרות וספקות.

עכשיו ברוך תציץ בתגובות לפוסט הזה ותגיד לי שהילדים שלך שונים.

באמת ברוך? מתי בדקת את המחברות של ילדיך? מתי לאחרונה ישבת איתם להתכונן למבחן, או שוחחת איתם על ספר שקראו? מתי התקשרת למחנך/ת לשאול איך הילד מתקדם ואם ניתן לעזור? מה בכלל אתה יודע על שגרת יומם בבית הספר? ועד כמה את מכיר את החברים איתם בן העשרה שלך יוצא לבלות, ואת  האולרים והסכינים שהם מחביאים בכיס?

אל תיקח את זה אישית. אתה לא לבד, ברוך. רובנו מעורבים פחות מכפי שנרצה בחיי ילדינו, וכשאנחנו נתקלים באלימות המילולית או הפיזית של בני הנוער אנחנו תמהים "היכן גדלים הילדים האלה".

אבל העשבים השוטים, על שפתם הדלה, אלה הם הילדים שלנו. כן, כן. אלה אותם פעוטות רכים ומקסימים שחלמנו להם עתיד ורוד, ואז שלחנו למערכת החינוך ובד בבד הסרנו את האחריות מעצמנו.

הורים יקרים, פישלנו בגדול! האכילו אותנו בשקרים מסנוורים על איכות חיים, ואנחנו העלינו את ילדינו לעולה על מזבח הבית הראוותני, הטלביזיה החדישה, ועוד מאתיים שעות עבודה נוספות בחודש שיאפשרו לילדנו את ירקרקות הדשא של השכן.

את החברה אינפנטילית ומסוכסכת הנשלטת בידי חבורת בריונים, אנחנו, במו ידינו וקולנו, הצמחנו וטיפחנו. ולג'ונגל חוקים משלו – החזק אוכל את החלש, וככל שהחלש איטי וטיפש יותר, כך קל לצוד אותו. אלא שהטיפש הזה, שנע בכבדות מחשבה, הוא ילדכם, והאלימות שמתפרצת ממנו היא זעקה לעזרתכם.

אז נכון, יש לנו הנהגה נוראית – שאנחנו בחרנו, ויש לנו שרת חינוך חלשה ואנמית, אך כל אלה הן עובדות שעדיין ניתנות לשינוי. והשינוי הזה הוא באחריותכם.

ועכשיו תתבוננו בילד שלכם ונסו להיזכר – מה איחלתם לו כשנולד, ומה איחלתם לעצמכם?