בתחילת חודש אוגוסט נדמה היה שנפרץ מחסום במסעם הקשה והארוך של פליטי סודאן המבקשים מחסה. לרגע נפתחו הלבבות, הצעת חוק זכויות הפליט הונחה על שולחן הכנסת, ו-63 ח"כים (!) חתמו על העצמוה נגד גירוש הפליטים למצרים. אלא שלא ראש ממשלתינו יוותר כשמדובר במעשה "ציוני". בסוף השבוע האחרון גורשו למצרים 50 פליטים שחצו את הגבול לישראל. וכל זה על סמך הסכם בלתי כתוב, ושלא אושר ע"י הממשלה והכנסת, בין אולמרט למוברק.

אולמרט - הציוני הקטן וראש הממשלה הגרוע בתולדותינו - מצא דרך חדשה להסית את זעמו של הציבור כנגד מיעוט פליטים נרדפים שלכאורה "פוגעים במרקם החיים בישראל", וכל הפגועים, החלשים והמוחלשים אומרים אמן.

הפוסט שלהלן פורסם בתחילת החודש באתר "עבודה שחורה", ומהווה תמרור הזהרה להתנהלותה של מדינת ישראל.

“מהי עמדתך ופעילותך בנושא הפליטים?” – שאלות אלה, שהופנו לנבחרי הציבור, היו תחילתו של מסע שלוּ ידעתי כמה ארוך הוא יהיה, ספק אם הייתי מתחילה בו. במהלך החודשים האחרונים למדתי והעמקתי את ידיעותיי הן בשאלת הפליטים והן בדרכי הפעולה של נבחרי הציבור שלנו.

מסעם המפרך של הפליטים רחוק מלהסתיים, אך הצעת חוק זכויות הפליט, שהונחה בימים אלה על שולחן הכנסת, מהווה נקודת מפנה והזדמנות לסיכום ביניים.

בתחילת חודש יולי שלחנו לנבחרי הציבור מכתב בנושא הפליטים. עד כה קיבלנו תשובות מ-12 ח”כים ושרים. עם שלושה (דב חנין, רן כהן ואורית נוקד) התפתח דיאלוג פורה, שנמשך גם עתה.

ב- 25.7.07 הונחה בשעה טובה הצעת חוק זכויות הפליט, של חברי הכנסת אופיר פינס (עבודה) ודב חנין (חד”ש), על שולחן הכנסת. הצעת החוק היא התחלה מבורכת ובעלת חשיבות מוסרית וחוקתית רחבה, אך יעברו עוד חודשים עד שהתהליך יגיע לסיומו, ואז בוודאי יחלו המאבקים הידועים בפקידי האוצר.

ומה בינתיים?

יש לנו אזרחים רחומים, אנשים טובים וגם פרלמנטרים פעילים ואכפתיים. אך בראש הפירמידה ניצב ראש הממשלה והמנצח הזחוח של “מקהלת האטומים”, והם: שר הביטחון, שרת החוץ, שר הפנים והשר לביטחון פנים - על שלל התעללויותיהם בחלשים - אינם מקפחים גם פליטים ונרדפים.

כך לדוגמה פורסם ב-1/7/07: “בדיון שהתקיים בוועדה בין משרדית לעניין הפליטים, בהשתתפות ראש הממשלה אהוד אולמרט, השר לביטחון הפנים אבי דיכטר, שר הפנים רוני בר-און, נציגי מערכת הביטחון ומשרד החוץ, הוחלט שמשרד הפנים ומשרד הביטחון יגבשו עם נציבות האו”ם לפליטים את רשימת שמותיהם של המסתננים וארצות מוצאם, כדי לפעול להחזרתם למצרים. בדיון הוחלט גם כי תיבחן אפשרות לסייע לחלק קטן מהפליטים מחבל דרפור הנמצאים בישראל, רק לאחר שתובטח הפסקה מלאה של ההסתננות.”

כל מה שרציתם לדעת על סטיגמות, תעמולה וחצאי אמיתות:

הבחירה לכנות את הפליטים בשם הכולל “מסתננים” אינה מקרית. ב”מילון” המונחים הישראלי-תקשורתי “מסתננים” הם שם נרדף למחבלים החוצים את הגבול כדי לבצע פיגועים באזרחים. בשנות החמישים היו המסתננים אימת יישובי הספר. במאה ה-21 נשקם המסוכן של המסתננים הוא פעוטות, אמהות ואבות חסרי ישע.

ולבל יעיזו המסתננים לאיים על ביטחוננו החליט ראש ממשלת ישראל (שכידוע, מאוד-מאוד דואג לנו) על פעולת תגמול נועזת: “הפליטים שנמצאים כיום בארץ יוחזרו גם הם“. ואחריו מחרה ומחזיק השר לביטחון פנים, ומודיע: “על צה”ל למנוע כניסת מסתננים ממצרים“.

ובתעמולה, כמו בתעמולה, הכל מותר - הפחדות, הכפשות, חצאי אמיתות, איום דמוגראפי, כמובן, הקלף המנצח - גורל העם היהודי, המקנה לנו זכויות יתר השמורות לעם נרדף.

“בישראל שוהים בימים אלה כ-3,000 מסתננים מאפריקה, וכ-300 מהם הם סודאנים המוגדרים כפליטים” – טוען בלהט משכנע השר לביטחון פנים, אבי דיכטר. כמה קוראים, לדעתכם, התעקשו להצליב נתונים בטרם הנהנו בראשם וצקצקו בלשונם על ה”מחדל” הנורא שאיפשר לאלפי מסתננים מסוכנים להציף את מדינת היהודים?

כך, בשיתוף הדוק עם התקשורת, הושתק ונאלם השיח הציבורי. המידע המועט אותו אנו מקבלים הוא זה שאותו מעוניינים בעלי העניין להציג בפנינו.

נתונים:

לפי נציבות האו”ם לפליטים, מספר הפליטים השוהים בישראל עומד על קצת יותר מ-2,000. מתוכם כאלף סודאנים, וכן כמה מאות פליטים ממדינות במלחמה כמו קונגו וחוף השנהב, שיידרשו לעזוב כשתסתיים המלחמה.

רצח העם בסודאן הוגדר ע”י נציבות האו”ם כאסון ההומניטארי החמור ביותר המתחולל היום בעולם.

מספר הפליטים מסודאן שהוכרו עד כה בישראל לפי אמנת הפליטים, ולא יידרשו לעזוב, הוא כ-100. זאת לאחר שכ-50 פליטים שזכו להכרה עזבו למדינות אחרות.

סיכום ביניים לא מעודד:

יותר מדי פעמים שמעתי בזמן האחרון את המושג “עניי עירך קודמים”. קודמים למה, אתם שואלים? ובכן, במדינת ישראל, כך מסתבר, יש מדרג גם לחסרי הזכויות, ופליטי סודאן נמצאים ללא ספק בתחתית הרשימה: הם זרים, אין להם “מקורבים”, הם (ברובם) מוסלמים, והכי גרוע - הם שחורים.

מספר גורמים חברו לתעמולה השקרית כנגד הפליטים - תפיסות אידיאולוגיות-כלכליות, “יבואני” עובדים זרים הרוחשים במסדרונות הון-שלטון, לוביסטים אינטרסנטים ועוד.

המשותף לכל אלה היא היד המכוונת.

כי היד שמסמנת היום את הפליטים כמסתננים מסוכנים, היא אותה יד שליבתה את אש השנאה בינינו ובין הפלסטינים. זו היד שהפכה את המובטלים לעצלנים כרוניים, ושלחה אותם לחינוך מחדש, והיא גם שמעודדת במכוון את הטינה המעמדית והקשה בינינו לבין עצמנו - בין אזרחים יהודים וערבים, בין תל-אביבים למתנחלים, בין חרדים להומוסקסואלים, בין קיבוצניקים אשכנזים לבני עיירות הפיתוח המזרחים.

הפרד ומשול – כך שולטים בנו חבורת בריונים פולטים שהשתלטה על המדינה, ושמבחינתם רצון העם הוא-הוא האיום האמיתי. שיסוי של קבוצות וסקטורים אלה באלה, ליבוי יצרים אפלים והתעללות בלתי פוסקת בכל מי שאפשר – כל אלה הפכו אותנו מאנשים חושבים, יצירתיים ומעורבים לחבורת אגואיסטים שאינם מסוגלים להביט מעבר לבועת המסכנות שלנו, והרואים בכל מי שאומלל מאיתנו איום ממשי לעצם קיומנו.

סיפור זה, יותר משהו סיפורם של הפליטים, הוא סיפורה החברה הישראלית כולה. זהו סיפורה של הנהגה חסרת אחריות שמובילה אותנו קרוב מדי לנקודת האל-חזור. זה סיפורה של תקשורת שנרכשה ע”י בעלי המאה והדעה, ומופעלת כ”כלב השמירה של האינטרסנטים”. זהו סיפורה העצוב של חברה מסוכסכת שהגיעה לשפל סולידארי המסכן את המשך קיומנו כעם חופשי וכמדינה דמוקרטית.

וככל שאנו בטוחים פחות וחרדים יותר לעתידנו, כך הופך האחר מאיים יותר, וגדלה שנאתנו לזר. וזהו, ידידי, מעגל הקסמים של הגזענות לדורותיה.

פליטי סודאן: מסתננים מסוכנים

מידע נוסף: לפי פרסום בהארץ - 47 מתוך 50 הפליטים שגורשו למצרים הם פליטים שברחו מדרפור.