בקולות, רעמים וזיקוקי די-נור נחת המייל הזה אצלנו בתיבה:

שוחרי אמת? אמת בתחת שלי!

12 שנה לאחר הרצח שקרע את המדינה, טמטומו של הימין הסהרורי, שחי במציאות חלופית, לא מפסיק להפתיע. קונספירציות, פסיכולוגיה בגרוש וחצי, קטעים שהוצאו מהקשרם, וכל זה בשביל מה? בשביל להוכיח באותות ובמופתים את המטרה הארורה שקומץ קיצונים המשתטחים על קברו של ד"ר גולדשטיין הפכו למקודשת.

ולא פחות ממארגני האירוע הבלתי נתפס הזה, מרגיזים אותי אלה שנתנו וממשיכים לתת, בשם האחדות המזויפת, במה לכל עשב שוטה. שמעון פרס ואהוד ברק, לדוגמה. מי שעמדו בראש המדינה אחרי הרצח והיו צריכים להעיף את הקיצוניים, לנכש ולעדור – ולא בכפפות של משי. במקום זה הם המשיכו להרעיף תקציבים חסרי פרופורציה על גבעות ומאחזים, בהם מתאספת קבוצת מכחישי הרצח ומהללי עמיר ומסמנת את המטרה הבאה.

קבוצת סהרורים כוללת את ד"ר אורי מילשטיין, ישראל שירן ואבא של יגעל הרוצח - שאפילו ברשת כבר אין לאף אחד סבלנות אליהם, ומהווים (אם בכלל) אלטרנטיבה לעצמם בלבד. אלה ישובו וישכנעו את המשוכנעים במיני תרגימא והוכחות מצוצות מהאצבע, בתיאורית הקונספירציה מבית מדרשם של המכחישים לדורותיהם. ואם זה לא מספיק, פסיכולוגית עלומה מ"מעלה גולדשטיין" בוודאי תתאר באוזניכם את אישיותו המופרעת של רבין ומדוע לא הייתה ברירה כל אלא לסלקו מעמדת השליטה.

ו-יש!!! יש גם תוכנית אמנותית! שלומית לבנת – זמרת לרגע לפני שישים שנה ואמא של לימור לבנת (כן, זו שבידיה הפקדתם את חינוך ילדיכם) ברפרטואר שירה אקטואלית: "שתי גדות לירדן, זו של המתנחלים וזו גם כן!".

אחרי כמה כוסיות של "דק על הקרח", אולי זה אפילו יהיה מפכח...