מכיוון ששקדיה ממלאת פה את התפקיד של המצליף בשער והעוסקת בעניינים שברומו של עולם, אני מרשה לעצמי לייצר מידי פעם פוסטים בנושאים הקטנים, קטנטנים אפילו, שממלאים את שגרת היום יום שלנו. כמו פרסומות למשל: פרסומות מוציאות אותי מהכלים לפעמים. בעיקר אלה שמתיימרות להוסיף משהו בעל משמעות לחיינו הצרכניים העלובים. כמו למשל שלישיית הפרסומות העדכנית של בנק הפועלים: יאיר לפיד, עודד קטש ושרית חדד קוראים בספרי ילדים יחד עם דוגמיות ייצוגיות של קטנטנים מתוקים, ומספרים איך ספר זה או אחר פתח להם אופקים אל עולם טוב ואמיץ יותר.

תכל'ס, אין לי בעיה עם הניסיון הפתטי הזה של בנק הפועלים למצב עצמו כמשהו שתורם לקהילה ולמדינה, דרך הפיכת סניפיו לספריות יד שנייה בזעיר אנפין. הבעיה שלי היא עם הסלוגן שמלווה את הקמפיין, ואיכשהו מצליח להוציא הכל מפוקוס ולחשוף את הקקה הקפיטליסטי העומד מאחורי כל ההו-הא הזה: "תקרא-תצליח".

כל הקמפיין הזה מצביע לעבר פתיחת הדמיון, העשרת האישיות, מעוף, פנטזיה (החל בתפאורות הנאיביות וכלה בעובדה שמישהו מהילדים האלה - או שלנו - יזכה לשבת באינטימיות שכזו עם קטש או חדד או לפיד), אבל השורה התחתונה היא תקרא-תצליח. לא תקרא ותעשיר את עצמך, או תקרא ותפתח לך אופקים חדשים, או כל בונוס אחר שהקריאה הביאה ותביא בעתיד לחובבי הספר, אלא, אם תקרא תהיה יאיר לפיד או עודד קטש או שרית חדד -  משמע: תהיה מפורסם, תהיה סלבריטי, תהיה בטלוויזיה.

איך קשורה הקריאה לקריירה של קטש או חדד, אלוהים יודע. על לפיד אני מאמינה שבתחילת דרכו, הייתה חשיבות לא מעטה להשכלתו הרחבה ולעושר התרבותי שהביא אתו, אבל היום - אני חוששת - כבר לא נשאר הרבה מזה, ולפיד נשאר איקונה תקשורתית נפוחה וריקה מתוכן.

כל הכיוון של הקמפיין הזה מצביע, לדעתי, על מקום עצוב מאד: מסתבר שבמקום בו אנחנו נמצאים מבחינה חברתית ותרבותית, שאיפתנו הגדולה ביותר צריכה להיות כוכבות תקשורתית כזו או אחרת, ואפילו נכסי צאן-ברזל של התרבות העברית והעולמית, נרתמים לצורך מימושה של השאיפה העלובה הנ"ל.

כל כך שמחתי לראות קמפיין שמעודד קריאה בטלוויזיה, עד שלא איכפת היה לי מי מממן אותו ומי ירוויח ממנו, אבל כגודל השמחה כך עומק התיעוב, כשהמסר התוחם של כל זה הוא הצלחה גשמית ולא העשרה ופתיחת אופקים אישית.

עצוב לי, מה לעשות....

ועוד שתי מילים בענייני טלוויזיה: מי שקבע שדב אלבוים, המגיש של "חוצה ישראל", הוא מראיין רהוט ואינטליגנטי, שיחשוב שוב. האיש הוא עילג במסווה של רהוט ואפס טלוויזיוני במסווה של אינטלקטואל. הוא לא יודע לשאול, לא יודע לראיין, לא יודע להוציא מהמרואיינים שלו אפילו שבב של ניצוץ, ובאופן כללי לא יודע מהחיים שלו. סתם גולם ג'ינג'י ששואל שאלות מתבקשות, חוזר על דברי מרואייניו ומפגין אפס התמצאות עקבית בחומר המדובר. יוחלף אלבוים לאלתר!