נניח שאתם בעלי חברה המעסיקה עשרות או מאות עובדים. נניח. המטרה שלכם – כבעלי עסק – ברורה: להרוויח מהר וכמה שיותר. אלא שמנגד קיימים חוקים שחוקקה המדינה המגבילים אתכם.
בעיה? לא ממש. בדיוק לשם כך ממציא לנו הראש היהודי פטנטים.
ב-1 בינואר 2008 נכנס לתוקף התיקון לחוק חברות כוח אדם, שמטרתו להגביל את זמן העסקת העובדים ע"י החברות הקבלניות, ולאפשר לעובדי הקבלן להצטרף לחברה בה הם עובדים בפועל כשווי זכויות ותנאים. רבים מעובדי הקבלן יצאו נשכרים מהחוק (לפחות בטווח הקצר), אך בהיעדר מנגנוני פיקוח ואכיפה, הפרצות כבר נבחנות, נבדקות ומיושמות.
המחוקק (בתמימותו?) הניח שעם כניסת החוק לתוקף יינתן אות הסיום להעסקה הפרועה של חברות כוח האדם והשתלטותן על משק העבודה. אלא שמה שלא לקח המחוקק בחשבון הוא שמאחורי חברות כוח האדם ניצבים החברות והתאגידים החזקים במשק ואין מצב שהם יוותרו על ה"תרנגולת" המטילה עבורן עובדים זולים. לפיכך, התכנסו חכמי האכיפה ועקיפה ומצאו פתרון: לא עוד עובדי קבלן, מעתה אמרו "נותני שירותים".
ומה ההבדל? חברות כוח אדם מספקות אנשים, חברות מיקור חוץ מספקות שירותים (ולשירותים – בניגוד לאנשים – אין צורך לתת קביעות, שכר נאות, או לספק תנאי עבודה הולמים).
וכך זה עובד: חברת כוח אדם מקימה חברת בת שהיא ישות עסקית ומשפטית נפרדת, ועיסוקה מיקור חוץ. העובדים הם אותם עובדים, התנאים אותם תנאים, אך השם החדש – "מיקור חוץ" - מנצל פרצה בחוק ומאפשר לחברות כוח האדם ולמעסיקים להמשיך וליהנות מכוח עבודה זול. וכך, המעסיק, שבעבר שכר את שרותיה של חברת כוח אדם, שוכר כעת את שירותיה של חברת הבת במעמד "נותני שירותים", וכבונוס זוכה בפרס "אחריות חברתית" מטעם ארגון מעלה, המתהדר בכותרת "ארגון גג מקצועי, המוביל בישראל, של עסקים המחוללים שינוי בתחום אחריות תאגידית".
ארגון מעלה, כמו ארגונים ועמותות רבים, תלוי בבעלי הון לצורך פעילותו. אלא שבניגוד לארגונים חברתיים אחרים, ארגון זה הוקם על ידי ולמען בעלי תאגידים וחברות, ודי אם נקרא את שמות החברים בוועד המנהל של הארגון (שתשעה מתוך שניים עשר היושבים בו הינם שותפים או עובדים בכירים בתאגידים שאת עשייתם החברתית אמור הארגון לבחון ולדרג) כדי להבין את מי באמת הוא משרת.
ואם עדיין לא השתכנעתם הביטו בדירוג מעלה לשנת 2008, שבו נמצאת גם "קבוצת מנפאאור". מנפאאור, להזכירכם, היא אחת מחברות כוח האדם הגדולות במשק, שהקימה זה לא מכבר חברות בת למיקור חוץ, שבאמצעותן תוכל להמשיך ולתת שירותים קבלניים, תוך עקיפת חוק חברות כוח אדם והמשך העסקתם של עובדים נטולי זכויות.
חוקי? כנראה שכן. מסריח? כמו אחרי שבוע של שביתת עובדי ניקיון.
אין לי עניין להכפיש את ארגון מעלה שבסך-הכל עושה את התפקיד שעליו משלמים לו. אלא שארגון זה הוא סימפטום בולט של המגפה החברתית שפוקדת את מדינת ישראל, שבה לצד הפקרת העובדים (יש שיאמרו בכוונה תחילה) אנו מחלקים פרסים חברתיים לחברות שלכאורה לא עברו על החוק. וכך, במקום שמערכות החוק והאכיפה יעמידו לדין את מי שמפר את חוקי המדינה, הן משתפות עימו פעולה ונותנות הכשר למי שהצליח לעקוף את החוק באופן "חוקי".
קחו לדוגמה את בנק לאומי, שרק לפני מספר ימים הודה דובר מטעמם בכך ש260" נציגי שירות הלקוחות במוקד לאומי קול, שהועסקו דרך חברת כוח אדם, הוגדרו מראש כמועסקים דרך נותני שירותים ולכן התיקון לחוק אינו חל עליהם". הבנק הזה קיבל אות "מעסיק מצטיין" לשנת 2008 מטעם ארגון מעלה. על מה ולמה? אולי על הסיסמה המבריקה הגורסת ש"בלאומי אחריות חברתית זו לא רק סיסמה"...
האם מישהו באמת חושב שארגון מעלה מסוגל או רוצה לבחון באופן אובייקטיבי את התנהלותם החברתית של תאגידים כגון בנק הפועלים, שטראוס או מי-עדן? מסתבר שכן. בעיני חלק מהעיתונאים הכלכליים הדוחות של ארגון במעלה אמינים דיים גם מבלי לבצע תחקיר עצמאי, ומכאן – בדרך קצרה מאוד – חצאי האמיתות הללו מחלחלות גם אליכם, קוראים יקרים, ומתקבלות כאמת צרופה.
החלשות מנגנוני החוק, האכיפה וההגנה והשתלטותם של בעלי אינטרסים על השיח החברתי-כלכלי, מסכנת כל אחד ואחת מאיתנו – כפרטים וכחברה. לערכים ולנורמות יש דרך משלהם להתקבע, והרגלים מגונים קשה מאוד לשנות. אז אם את או אתה מאלה שעדיין בטוחים במקום עבודתם ובתנאי העסקתם, כדאי שתתעוררו ותעוררו את השיח הציבורי, ולא תפקירו אותו (ואת עצמכם) בידי ארגונים אינטרסנטים וקשרי הון-תקשורת-שלטון.
וזכרו – במדינה שבה ניתן בכסף למחוק את רוח החוק, גם תורכם יגיע, ובקרוב – מיד אחרי ש"כוחות השוק" יסחטו עד תום את הלימון המצומק שנקרא עובדי קבלן.
פורסם לראשונה באתר "עבודה שחורה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
