ימנים קיצוניים יקרים, אנחנו יודעים שאתם מלאי כוונות טובות, אבל בכל זאת כשמדובר בבניה, סדר ועבודה נקיה, תמיד רצוי ללמוד מנסיונם של הטובים ביותר.  

וכנסת ישראל נוטעת הבוקר סטיקר לציון 56 שנות פעילות. 

יום הולדת שמח לאילן ולחבריו מהכנסת!  

בוקר אחד מתעורר אדם ומגלה שבגנזך המדינה* שמורה עבורו מתנה. ולא סתם שמורה – מוגנת כבר ארבעים שנה במרתף שלפתחו נמה מפלצת.

בהתבוננות ראשונה המפלצת נדמית קלה לריסוק - שהרי כל כולה פקידים אפורים ולא מזיקים למראה. ומה אם אחד לא יודע? השני בוודאי ידע. ואם גם השני לא ידע, יפנה אל השלישי, שיישלחו אל הרביעי. החמישי יאמר שאין זה תפקידו, ותוך שנה-שנתיים יגיע לפקיד זוטר שדווקא זוכר משהו, רק שכדי לחפש אחר המידע יש למלא טפסים אותם יצליבו עם התיקים שבארכיון, שיאשרו שאביו אכן היה פלוני שהתחתן עם אלמונית, שהיא אימו, וגם הייתה לו אי-אז משפחה גדולה, ואחים וסבים ודודים ואחיינים צעירים שהוא נוצר את זכרם יותר מחמישים שנה. 

אבל, אומר האדם, כל זאת כבר העליתי על הכתב בעבר, למה לשוב ולעורר את המתים והכאב?

כי כך ראוי, ישיב הפקיד, סדר צריך להישמר, וכדי לשומרו יש להאכיל את המפלצת!

מתוך דו"ח מסכם של ועדת החקירה בנושא הבדיקה בבנקים בישראל של נכסי קורבנות השואה:

"מאז ראשית המאה ה-20 ובמיוחד בתקופת המנדט הבריטי, הופקדו בבנקים בארץ ישראל פיקדונות כספיים על ידי יהודים אשר על רקע שואת אירופה הפכו לקורבנותיה. הסיבות להפקדות בבנקים בארץ-ישראל היו בעיקר ציוניות, מילוט ההון מאירופה והבטחת האפשרות לעלות לארץ-ישראל, באמצעות ויזת הון (CAPITAL CERTIFICATE). בשנות הארבעים המוקדמות היו פיקדונות אלה בין 30% ל-50% מהון הבנקים."

אם תשאלו את המפלצת היא תאמר: איך יכולתי לדעת שאלה כספי קורבנות השואה? והרי אני ממונה על עשרות אלפי תיקים עזובים. 

האומנם לא יכול היה האפוטרופוס הכללי (המכריז על עצמו גם כ"נאמן הציבורי") לדעת למי שייכים החשבונות?

בואו נעשה חשבון פשוט: רוב רובם של החשבונות הוחרמו ע"י הממונה הבריטי על רכוש אויב בעת המלחמה, וממנו הועברו עם קום המדינה לממונה הישראלי. בשנת 1968 הועברו כל הכספים האלה לאפוטרופוס הכללי, בהיותו האחראי על רכוש עזוב.

ההיגיון אומר שמי שנחשבו ע"י הבריטים לאויבים היו אזרחי מדינות אויב (קרי: יהודים בעלי אזרחות גרמנית, פולנית, רומנית ועוד). אבל גם אם נניח לתמימות להשתלט עלינו, ונאמר שהאפוטרופוס באמת לא ידע מי היו אותם אזרחי מדינות אויב, למה לא פרסם כבר בסוף שנות השישים את הרשימה**?

למפלצת הבירוקרטיה יש לכך תשובה קלה: אין חוק שמחייבה לפרסם.

התשובה מדויקת יותר נמצאת כנראה בציטוט שלמעלה: "בשנות הארבעים המוקדמות היו פיקדונות אלה בין 30% ל-50% מהון הבנקים." - סכום בכלל לא צנוע, מסתבר.

ועוד ציטוט מדברי הוועדה: "ממצאי הדוח המוגש בזה חושפים, מטבע הדברים, אמת היסטורית שונה מאוד מזו שעלתה במדינות אחרות. במדינות אירופיות כמו שוויץ למשל נותר כספם של קורבנות השואה, במשך חמישים שנה ויותר, בחשבונות רדומים, ואילו חשבונות הבנק בארץ (בארץ-ישראל המנדטורית ולאחר מכן במדינת ישראל) עברו מסלול שונה..."

אכן, מסלול שונה! המסלול שעבר רכושם של קורבנות השואה והניצולים בישראל מכוער, אכזרי וציני הרבה יותר. מדינת ישראל בחסות האטימות הבירוקרטית הפקיעה רכוש שהיה יכול להקל, ולו במעט, על שיקומם של הניצולים.   

*שם הדוח מטעה רבים המתענגים להיכנס באמ-אמא של הבנקים. בפועל, וכך גם כתוב בדוח עצמו, מרבית הרכוש הופקע מידי הבנקים והועבר עם קום המדינה לאפוטרופוס מטעם המדינה ומשרד המשפטים, הממונה בין השאר על כספי נפקדים.

**לרשימת שמות בעלי החשבונות

ותודה למקור המוסמך והאנונימי על הנתונים.

הסיפור הזה של רמדיה מתחיל לעלות לי על העצבים.

לא שלמישהו איכפת בכלל אם רמדיה עולה לי על העצבים או לא, אבל פה זה המקום שלי ולכן אני אצעק - פשוט כי אפשר.

קודם החולירות האלה זורקים, בשיא הבהמיות הישראלית, את כל האשמה על החברה הגרמנית שמייד קיבלה על עצמה את האחריות בלי שום ניסיון להתחמק, אחר כך הם מסתובבים ומזילים דמעות תנין מפלסטיק על מר גורלם של הפעוטות שנפגעו, בואו לא נשכח, כתוצאה מהרשלנות הפושעת לגמרי שלהם, תוך כדי הם ממשיכים לנסות להתנער מכל בדל של אחריות למעשיהם ובשבועיים האחרונים, שיא השיאים: מצד אחד הם מציעים פיצוי בסכום המגוחך להפליא, של 2000 שקלים לכל משפחה שתוכיח שנפגעה או שהיתה לה סיבה לחשוש שנפגעה, מהמוצר הפגום של רמדיה (שני מיליון שקלים הוא הסך הכל של דמי הפיצוי המוצעים), ומצד שני מתברר חשד לתשלום דמי שתיקה בסך עשרות מיליוני שקלים, לעובדים שיכלו להפליל את בעלי הבית בחקירה המתנהלת נגדם.

אנחנו כבר רגילים לשחיתות. שחיתות ממשלתית, שחיתות מנהלית, שחיתות חברתית, שחיתות אישית.

רפובליקת הבננות המזרח תיכונית שלנו, חיה ונושמת שחיתות עם כל פעימה של ליבה המסואב, אבל חיי תינוקות. חיי אדם שעוד לא זכה לחיות עשירית מפרק הזמן הקצוב לו עלי אדמות, חיים כאלה הם משהו שאפילו האדם המושחת ביותר, יהסס למולו ולבו ייכמר ברחמים.

איך אפשר לשחק בחיי פעוטות שעוד לא השלימו שנה אחת של קיום בעולם האכזר הזה? איך אפשר להיות עד כדי כך מושחת, שהכסף והכוח, יהיו חשובים יותר מחיי אדם? וכבר כתב לפני איש דגול אחד, ש"נקמת דם ילד קטן, עוד לא ברא השטן" והגיהנום, מקום קטן הוא, כך אומר אחד שיקר לי מאד, אבל מקום לכל החוטאים יש בו. לכוווווווולם. אמן.

עדכון מאוחר (19.01):

מסתבר שסכום הפיצוי הכולל למשפחות שנפגעו מהפרשה עומד על כ 7.25 מיליון ש"ח. מסתבר גם, שחברת רמדיה עושה הבדלה בין גילאי התינוקות שצרכו את המוצר הפגום והיו בסיכון ממנו.

באותה הזדמנות, מסתבר שגם היועץ המשפטי לממשלה לא ממש מתלהב מסכומי הפיצוי המגוחכים (500 שקל לילד שהיה בן שנה ומעלה ביום פרסום הפרשה ו-1300 שקלים, לילדים שהיו מתחת לגיל שנה ביום הפרסום). משום מה, קבעה רמדיה את יום פרסום הפרשה כתאריך קובע לצורך פיצוי ולא את תאריך תחילת הייצור של המוצרים הפגומים. לא רק אבסורדי אלא גם אומר דרשני. 

את המסמכים המפרטים זכאות לפיצויים ואת תנאי הוכחת הזכאות, אפשר להוריד מאתר רמדיה בקישור הזה ועכשיו, הרבה יותר מקודם, העניין כולו נשמע לי דפוק ומסריח ואם לא יכריחו את החארות לשלם כראוי, גם בכסף וגם בחירותם האישית, בעבור מעשיהם, כנראה שהמסקנה תהיה שגם מערכת המשפט שלנו, שהיא אולי הגוף האחרון שאפשר לייחס לו מידה מסויימת של נקיון כפיים וטוהר מידות, חדלה מלשרת את אזרחי מדינת ישראל וסופחה סופית, אל כוחות הרשע של בעלי ההון.

ואחר כך אנחנו מתפלאים ששולחים אותם להתפוצץ בעזה...

קיוויתי שעם יציאתה של המפד"ל לגלות באופוזיציה יהיה אפשר קצת לנוח גם מח"כ אורלב. אבל מסתבר שלא אדם ערכי כמוהו יצא לחופשה כשבארץ משתוללים גורמים עוינים המאיימים על ערכי המשפחה.

לפי ערכיהם החשוכים של אורלב ומפלגתו, לשלוח תינוקות להתעמת עם חיילי צה"ל זהו מעשה הרואי של אם לתפארת ערכי המשפחה היהודית. ממש חנה ושבעת בניה! אבל לאפשר לזוג אמהות לסביות לאמץ את ילדיהן ולהכיר בהן כמשפחה זו "קריאת תיגר על ערכי המשפחה היהודית, והעדפת זכויות ההומואים והלסביות על פני טובת הילדים".

ולמי שהספיק לשכוח: זה אותו אורל(גויים)ב שהיה שר הרווחה הנורא ביותר שידעה המדינה, זה שבתקופתו גדל מספר הילדים החיים מתחת לקו העוני למספר חסר תקדים.

וזה אותו אורלב שלתפיסתו לטובת הילד עדיף להשאירו חסר בית, ובלבד שלא ייפול לידיהם של זוגות חד-מיניים שעלולים לנצל חסרי ישע לסיפוק יצריהם האפלים.