עד כמה שאני בעד התנתקות והתפנות מהשטחים בהקדם האפשרי, ועד כמה שנמאס לי מהמתנחלים וההתנחלויות, אם היה קם היום הימין ודורש ללכת לבחירות מוקדמות, הייתי תומכת בהם. גם אם משמעות הדבר היא דחיית ההתנתקות במספר חודשים.

תאריך כזה או אחר חשובים פחות מהאיום על המשטר הדמוקרטי, ושרון הוא רה"מ המסוכן ביותר שידעה הדמוקרטיה הישראלית. הוא סיכן את קיומנו בכל תפקיד ממלכתי שמילא. כשר הביטחן הוא הוביל אותנו לעומק הבוץ הלבנוני, כשר התשתיות הוא דחף והרחיב את גבולות הממלכה לממדי אסון, והיום, כראש ממשלה, כשהוא נטול כל רסן וביקורת, ומנהל את המדינה באמצעות מלתעות בניו, הוא מסוכן יותר מאי פעם.

השמאל יודע זאת. במשך שנים חזר מחנה השמאל והזהיר ש"המלך הוא חסר בלמים", שהוא שקרן פתולוגי, שאין גבול שיעצרו, שמוסר היא מילה שאינה קיימת בלקסיקון שלו, ושהבולדוזר הזה ידרוס את כולנו.

והם צדקו השמאלנים. אוי, כמה שהם צדקו! די להסתכל בדור המתנחלים האלים שצמח כאן כדי להבין עד כמה מסוכן שרון לדמוקרטיה הישראלית השבירה והמקרטעת. המתנחלים הרי למדו מהטוב ביותר! שרון היה להם מורה דרך, והוא שלימד אותם שמותר וצריך לדרוס ולהשמיד כל מה ומי שמפריע להגשמת החלום ה"ציוני" של שלמות הארץ.

אלא שהשמאל, בדיוק כמו הימין, מסתנוור בקלות. רק הזמירות שונות. לימין יש "הבטחה אלוהית לזרעו של אברהם", ולשמאל "הבטחתם יונה, עלה של זית". כל צד והפנטזיות שלו, כל צד ועיוורונו. תנו לשמאל הבטחה לשלום והוא בולע הכל. בלי למצמץ. גם את שקריו של שרון.

ואותם אנשי שמאל, אלה שמילאו את הכיכר (שאז קראו לה כיכר מלכי ישראל) בלילה שאחרי הטבח הנורא ב'סברה ושתילה', עומדים היום בכיכר רבין ופורסים רשת ביטחון נאמנה להבטחותיו של האיש שירשם בהיסטוריה של עם ישראל כמי שזרה חול בעיני רה"מ, מנחם בגין; לאיש ששכנע בנחיצותו של מבצע קצרצר (וארבעים קילומטר) למען שלום הגליל, ובתחבולות, עורמה ורמייה דחף את המדינה למלחמה המיותרת ביותר בתולדותיה;  לאיש שאין לו אלוהים, ושמושגים כמו יושר וחוק הם בעיניו המלצה בלבד; לאיש שדרדר את החברה  הישראלית לתחתית שספק אם תוכל לצאת ממנה. 

וה-כ-ל למען השלום!

אתמול, בנאום קצר, פנה שרון למתנחלים ואמר שכמפקד בצבא ובמסגרת תפקידיו הממלכתיים, הוא נאלץ לא פעם להכריע בנושאים קשים, שלעיתים נאלץ להחליט החלטות של חיים ומוות, ובכל זאת, הדגיש שרון, ההחלטה לפנות יהודים מבתיהם היא הקשה והכואבת שעשה בשישים שנות פועלו.

תאמרו - זה מס שפתיים ששרון חייב למתנחלים, וזה נכון. ובכל זאת, לא קל לשמוע שהאדם שבידיו הפקדנו את חיינו וחיי ילדנו כואב יותר פינוי בתנאים דה-לוקס, ובתשלום כספי נאה, מאשר את מותם המיותר של כ-1000 חיילים במלחמת לבנון. ואוי לה למדינה המאמינה בכנות כוונותיו של אדם השולח בקלות גחמנית חסרת לב ומצפון אנשים צעירים אל מותם, והגוזר כלאחר יד כאב נורא ומייסר על מאות משפחות שכולות.

"לאן הלך ילדי

ילדי הטוב לאן

חייל שחור מכה חייל לבן

לא יחזור אבי

אבי לא יחזור

חיל לבן מכה חיל שחור

בכי בחדרים ובגנים שתיקה

המלך משחק עם המלכה"

(חנוך לוין)

מאז שנרצח כאן ראש ממשלה כולם נורא נזהרים ממילים כמו 'הסתה'. החוק נע בחוסר נוחות בין חופש הביטוי לתרבות השיח הפוליטי, בין תעמולת בחירות ואלימות מילולית, בין הפגנה ברישיון להסתה בוטה.

אבל יש חוק אחד שאינו ניתן לערעור. תרצו, קראו לו (בסגנון פתגמי פינחסה): "הזורע רוח יקצור סופה". ואיך שלא תקראו לו, הוא יבוא.

זה החוק המקשר בין השפעת הקלה שאחזה בשרה לבנת למראה ח"כ ערבי המרים את ידו להצביע, ובין מתן לגיטימציה לאלימות מילולית.  וכך הוא פועל, בסיבוביות, על השר (ורה"מ לשעבר) נתניהו, ששם את מבטחו ב"הם" שכן יהודים ולא מפחדים.

והחוק הזה גוזל ממני גם את זכות הלגיטימית של השמחה לאיד.

לפני מספר ימים פרסמה 'ועדת עברי' את המלצותיה להקים מנגנון ארגוני לשירות לאומי ואזרחי למי שאינו משרת בצבא.

בקריאה ראשונה זה נשמע טוב - נמצאה הדרך בה ניתן לתרום ולשרת את המדינה ולא רק ע"י שירות צבאי. בקריאה שנייה ההמלצה מעוררת שאלות הקשורות הן למה שיש בה, ולא פחות מזה למה שאין בה.

אז מה יש בהמלצת הוועדה? יש הצעה לגייס את בני המגזרים החלשים (קרי: חרדים וערבים) לשירות לאומי-אזרחי. ויש הצעה שבמרכזה הקמת מועצה ציבורית ורשות ממלכתית הכפופה למשרד ראש הממשלה, שתציע מסגרות שבהן ישרתו המתנדבים, ותייחד מסלולים לערבים ולחרדים במסגרות מגזריות או על-מגזריות בתחומי החינוך, הרווחה, איכות הסביבה ועוד.

בהמלצות ועדת עברי אין פירוט לגבי מסלולי השירות, אך את אלה ניתן למצוא בתחומי הפעילות המוצעים למתנדבי השירות הלאומי היום: 

* חינוך: סיוע בקידום הילד במסגרות החינוך הרגיל בתחום הלימודי, החינוכי והחברתי החל מגני ילדים וכלה בבתי הספר התיכוניים.

* רווחה: סיוע לאוכלוסייה בעלת מוגבלויות שונות כגון: שילוב בעבודה סיעודית וחינוכית, בתי אבות, מע"ש, שירות למפגר, מועדוניות וכו'.

* קליטת עלייה: עבודה עם עולים בקהילה ובמרכזי הקליטה.

* ביטחון פנים: משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, מג"ב.

* משרד המשפטים: הנהלת בתי המשפט, סיוע בבתי המשפט השונים.

* החברה להגנת הטבע: השתלבות בהדרכה וסיורים.

* בריאות: בתי חולים, קופות חולים, מד"א ליווי באמבולנסים. 

עוד צעד ועוד אחד והיועץ המשפטי לממשלה, שבתחילת דרכו נדמה היה שהוא רכיכה חסרת עמוד שדרה, מוכיח שיש לו דעות מוצקות לגבי איך צריכה המדינה הזאת להראות, ועקב בצד אגודל, הוא מרחיק אותנו מההוויה הגזענית הממוסדת שלנו, כישות מדינית.

פסיקותיו בנושא קרקעות הקרן הקיימת ועכשיו בנושא נכסי נפקדים במזרח ירושלים, הן פסיעות ראשונות על הדרך לקראת יצירת דרך חשיבה חדשה, שלא תראה באחר אוייב אלא שותף שווה זכויות ובכך, אולי, הלוואי, נצליח יום אחד לשרש את השנאה העמוקה ששוררת פה בין יהודים לערבים, גם כשאלה ואלה הם אזרחי אותה מדינה.

כי אני, באופן אישי, חוששת יותר מהיותי אזרחית מועדפת במדינה גזענית ומפלה, מהיותי אזרחית שוות זכויות, במדינה דו לאומית שמלוא הוויתה אינה בהכרח יהודית בלבד.