| 3/2005
כאילו דהההההההההההה
ווי-נט מגלה את אמריקה. במיטב המסורת של כתבות רדודות על נושאים טריוויאליים, שלא מוסיפות אפילו גרם מידע מעבר למה שנחשף בשורה הראשונה של המשנה, חושפים בווינט את העובדה המדהימה: אנחנו מתקשים להתעלם ממידע מוטעה, גם לאחר שהוכרז ככזה, וזה הוכח מחקרית.
מילא שאיזה אמריקאי טמבל החליט לבזבז את זמנו על מחקר בנושא, אבל למה, לכל הרוחות, הוא לא בא לישראל כדי לעשות עלינו את הביוטופ הזה? אנחנו הרי חיים את הקקה הזה יום יום. הפוליטיקאים שלנו מרשים לעצמם להגיד כל מה שבא להם, לא מפני שהם טמבלים עילגים ולא מפני שהם גאונים גדולים, אלא מפני שבתוך עמם הם חיים וברור להם לגמרי, שאם פוליטיקאי שביהמ"ש העליון פסל מלהיות שר בטחון לכל חייו - יכול לחזור למרכז הבמה ולהיות לראש ממשלה, אם פוליטיקאי שהקים את גוש המררה של ההתנחלויות בעזה ובאיו"ש, מתוך אידאולוגיה מוצהרת, יכול היום לחתור בנחישות לפינויים של האנשים אותם יישב, שאם בתו של מאפיונר ופושעים מורשעים יכולים להיות חברי כנסת וכלי התקשורת שייכים לאילי השוק האפור, הרי ברור לנו מאליו, שעובדות מוטעות הן לא מה שיסיט אותנו מדרכנו, או- לחלופין - ישיבנו אליה.
אנחנו מורגלים להסתמך על עובדות מוטעות ואז להדרש להתעלם מהן. אנחנו רגילים להיות מולעטים בדיסאינפורמציה המסווה עצמה כאינפורמציה ובשקרים המסווים עצמם כעובדות ולכן, אנחנו בוחרים להאמין או לא להאמין, מבלי להעמיד פנים שאנו מתבססים על דבר זה או אחר שיש לו אחיזה במציאות, כי הרי מה שאנו קוראים מציאות היום - יהיה להזיה מחר ומה שפנטזיה היום - יהיה למציאות הלא מעורערת שלנו, מחרתיים.
"למחקר השלכה יישומית: כאשר מידע מסויים מפורסם בתקשורת, תיקון עתידי של המידע אינו משנה את דעותיהם או אמונותיהם של אנשים, אלא אם כן יש להם סיבות לחשוד במניעים ההתחלתיים לפרסום המידע. " מסכמת כותבת הכתבה וסוחטת ממני דהההההה נוסף. ברצינות????? אם אני אגיד עכשיו שחור ואחרי שתתבססו כבר על המידע הזה אגיד שבעצם לבן, מה תעשו? ברור הרי, שהרוב המכריע יבחר להמשיך עם שחור, מפני שכבר פעל על פי המידע הזה ולכן הוא חייב להמשיך ולשכנע את עצמו שפעל נכון, אחרת - איך נצליח לשרוד במדינה שמשנה את דעתה כמו חולת אלצהיימר בכל חמש ורבע דקות?....
עדכונצ'יק:
ואם היינו צריכים הדגמה חיה לשימוש בשיטת - "לא משנה מה יקרה אחרכך - מה שחשוב זה שראיתם מה שרצינו שתראו", הרי שהמקרה הזה, הוא דוגמה לא רעה בסגנון עדות זרמון גולדמן: ערוץ עשר שידר סרט תדמית ארוך ומהוקצע שליווה את יעל בר-זהר ויהודה לוי בצילומי הקטלוג של פוקס על איזה חוף קאריבי מדאים.
הרי היה ברור לכל עין שיש כאן תרגיל יחסי ציבור מבריק, שמצד אחד נותן לצופה מה שהוא רוצה - (ציצים ושרירים שזופים), ומצד שני מספק היטב את צרכי ערוץ 10 וה"מפרסם", שבוודאי סגרו ביניהם איזו עסקה קטנה על העניין הזה.
היה ברור מראש שהסרט הזה הוא פרסומת לכל דבר, שהוא יורד, שהערוץ יינזף, שיהיה בלגאן תקשורתי וכן הלאה, אבל הרי זו היתה כל הכוונה, לא?
אף אחד לא יכול עכשיו להגיד לנו - תשכחו שראיתם את זה, כי למה לנו לשכוח? דווקא היה נחמד. ואת ההקבלות לפוליטיקה ולעולם העסקים המלוכלך שלנו, כולנו יכולים לעשות, בלי שאצטרך לפרוט אותן לפרטי פרטים. לא ככה?!...
| |
עין לציון הומיה
הצביץ בטח לא התכוון אלינו, אבל בתור משהו מחוייך לפורים, זה דווקא יכול להתאים:
עין ראשונה.
ועין שניה.
ובכלל - שווה להכנס אליו פעם ביומיים שלושה ולקלוט את התלאביביות האוטנטית לגמרי שהמצלמה שלו קולטת, כאילו בלי להתאמץ בכלל.
חקשמייח שיהיה לנו!
| |
אוולין חצי לא אמיתית, חצי אלחוטית
כבר כמעט שבוע, מאז חל יום האשה הבינלאומי, בו חשתי חובה לומר משהו פמיניסטי, לוקאל ג'נדריאלי (ועוד בבלוג לוחמני כשלנו), ועד הערב, ממש לפני דקות מספר, אני מחפשת משהו חכם לומר על הריאליטי הטראשי ההוא של ערוץ 10, "הדוגמניות".
לכאורה, אשה דעתנית שכמותי, צריך שיהיה לה משהו לומר בנידון. ראוי שתהיה לה דעה על הניצול המחפיר של ילדות מורעבות וחסרות בינה, שכדי לעשות את הצעד אל מעבר לסף הדמיוני של עולם הזוהר המקומי, מוכנות להפקיר עצמן תחת שבט לשונם וצביטות אצבעותיהם של יוצרי "הדוגמניות".
לכאורה, מן הדין הוא, שיהיה לי משהו לומר על כך, או לפחות, שתהיה לי איזו דעה מגובשת בנידון, אבל אבוי, שוד ושבר, ככל שאני מעמיקה בזה, מתברר שיש לי פחות ופחות מה לומר, לעולם ולעצמי, בנוגע לתכניות ריאליטי בכלל ובנוגע לדוגמניות האלה, בפרט.
"אובייקטיביזציה משפילה", אמרו חברי מועצת הרשות השניה והרימו את נס הצנזורה בשם העם וחינוך הדור הצעיר לערכי רייטינג מופחתי קלוריות ואני, אני עם מוטי קירשנבאום ששאל את משמו מהמועצה: "מי שמכם?!"
ובאמת, לא שאני הולכת להכנס פה לדיון המשפטים של מי מינה את מועצת הרשות השניה לאשר או לפסול שידורה של תכנית כזו או אחרת, (אני דווקא אשמח לשמוע שיש גוף ביקורת פנימי לרשות השניה, שמסנן קצת זבל לפני שהוא פוגע לי במסך מהצד שקשה לנקות). אני פשוט שואלת את עצמי, מה הטעם??....
כשערוצי הטלוויזיה שלנו מוצפים בטראש מכל הסוגים, (ערימות של אשפת ריאליטי אמריקקית ביס-וויקאנד, טונה של אבק כוכבים מזוייף בערוץ E, הררים של פלסטיק יפאני אלים בערוץ הילדים ודודו טופז שרק מכה להגיח שוב מאחורי גבם של גדי ויונית בערוץ 2), מה תעלה או תוריד הזבלוניה הקטנה המקומית, שערוץ 10 מנפק במלחמה על עוד אחוז אחד או שניים של רייטינג?
נכון, אובייקטיביזציה משפילה, רמיסת מעמד האשה ויצירת דימוי ריקני ומושפל של קרבנות אפנה חסרות דעת, אבל נדמה לי, ש"הדוגמניות", היא סדרה כל כך מודעת לעצמה, עד שלא ברור ממי היא עושה צחוק גדול יותר: מהמושפלים או מהמשפילים. הבחירה הקריקטוריסטית של חבר השופטים והקצנת המצבים בפניהם נדרשות הבנות לעמוד, מגחיכים את החבילה כולה ומעמידים אותה על סף הסאטירה וסאטירה, כך מסתבר, היא שפה שהרקטום הצרכני שלנו, דווקא מבין לא רע....
כשצופים בסדרות כמו הברבור, הטופ-מודל הבאה של אמריקה, מחליפים משפחות ואפילו סופר-נאני הבריטית, קשה לראות ב"דוגמניות" מוצר פסול או קיצוני, מפני שבניגוד לכל הסדרות האחרות, נדמה שיוצרי הדוגמניות וצופיהן, מודעים לגמרי לאיכות הקומית של המוצר הסופי ורק משתתפי הסדרה וחברי מועצת הרשות השניה, חיים להם בעולם על פי בטי-רוקאווי, מתוך אמונה שלמה שזהו העולם האמיתי.
אז לא, אין לי הרבה לומר על יום האשה הבינלאומי או על רמיסת מעמד האשה דרך תוכניות ריאליטי נצלניות, אבל בפעם הבאה שמישהו ישאל אותי לגבי אג'נדה פמיניסטית כזאת או אחרת, אני אשאל מה לגבי חופשת לידה של חצי שנה, במדינה שבה זוג צעיר אינו יכול להרשות לעצמו להפסיק לעבוד, אבל במקביל גם אינו יכול להרשות לעצמו את המותרות שבשכירת מטפלת עבור פעוט בן שלושה חודשים, או על תקרת הזכוכית בה חובטות נשים את ראשן מאז הקמת המדינה, כשמעליה מגחכות אליהן, כמו מתוך בועת זכוכית מנוצת פתיתי שלג, עפרה שטראוס, שרי אריסון וגולדה (חלאס כבר עם הנעליים האלה) מאיר ז"ל....
זהו. הוצאתי את זה. אפילו ג'יי לנו נגמר. עכשיו אפשר ללכת לישון.
| |
צרור או בודדת?
בין כל הבולדוגים והבולדוזרים של הטלוויזיה, רינו צרור הוא הדבר האמיתי. פובליציסט טלוויזיוני חסר פשרות, שהאמת שלו עומדת, מבחינתו, מעל הכל. התכנית המצויינת שהגיש בערוץ עשר לפני כשנה, ירדה בינתיים מהמסך, אבל הוא ממשיך לתת הופעות אורח במהדורת החדשות של 10, כחלק מה"קאסט", של "דעת יחיד" (לצד אורי אליצור, פלמח זאבי, קובי אריאלי המייגע - ואחרים).
הערב, באותה פינה קצרצרה, משהו כמו שתי דקות או פחות, הטיח צרור את האמת העצובה ישירות בפנינו:
סקרים מראים שרוב אזרחי המדינה בעד המשך כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה. הסקרים גם מלמדים, שמרבית אזרחי המדינה מזהים בעיה בהתנהלותו האישית של שרון כאזרח שומר חוק.
מסתבר, כך אומר צרור, שהרוב הגדול במדינה הזו, מעדיף מנהיג מושחת, ובלבד שיוביל אותנו לאנשהו. לא משנה לאן ולא משנה מה באמת קרה לנו עד היום תחת שלטונו של המנהיג הזה. וכך מונה צרור את אחוזי האבטלה הגואים, את הצניחה של עוד אחוז ועוד אחוז מהאוכלוסיה, אל מתחת לקו העוני, את מערכת המשפט המושחתת, את אחוזי הפשע והאלימות הטופחים, את המשטרה הקורסת תחת עומס ה"משימות הלאומיות" ואינה מתפנה לטפל בפשע ומול כל זה, ציין את הנער הג'ינג'י שאירגן את שביתת התיכוניסטים, והזכיר לכולנו את כוחו של האזרח, אל מול מערכת אדישה, מנוכרת ומושחתת.
רינו צרור הוא אולי סמולן יפה נפש, אבל הוא גם אחד העיתונאים היותר רגישים ויותר חברתיים שיש היום בתקשורת הישראלית ושהצליח להגיע לעמדה, ממנה קולו נשמע. הישג לא קטן ולא מבוטל במדינה שתיאר זה עתה.
| |
בית-ספר לחינוך
נחת. הרבה נחת גורמים לי בני הנוער שארגנו שביתה במחאה על מסקנות דו"ח דברת.
נכון, העברית שלהם דלה ושגיאות הכתיב והתחביר מוציאות אותי מדעתי (תציצו בתגובות ותבינו). אבל תלמידים אלה מגלים מעורבות ואכפתיות, והם הצליחו להרים שביתה גם ללא ה"חיבוק" הממסדי-תקשורתי שניתן לכל זבת חוטם מגוש קטיף.
ומעל הכל - התלמידים השובתים מלמדים את המורים פרק חינוכי-ערכי, ועושים בצפר לשרת החינוך.
בהצלחה ילדים!
מבזק צהרים: 180,000 תלמידים, שהם כ 30% מכלל תלמידי ישראל, שבתו היום.
תגובת רונית (ע.ליבנת) תירוש: "הורים לתלמידים שנעדרו החליטו להצטרף לשביתה".
| |
| כינוי:
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
