מה אני אגיד לכם, יותר מהזיכוי הצפוי של שרון ובניו, יותר מהדריסה למוות של אזרח תמים על ידי רכב משטרתי במרדף, יותר מהקריאה בארצות הברית, למנוע בכל מחיר את בחירתו החוזרת של בוש, יותר מכל זה, הסעיר היום את רובנו, דרי הביצה הנאורים, סרגל הניווט של נענע, שפלש וטרד את שלוותנו הקיברנטית.
הזעקה שקמה בקרב הבלוגרים של ישרא, נדמית, במבט ראשון (וגם שני), מגוחכת משהו. על מה הזעקה? על סרגל הניווט הירוק והמטופש ההוא? סך הכל לא כזה אסון. אוקיי, ירוק. ירוק זה לא שוס גדול, אבל מלבד הצבע, אין שם שומדבר ממריד באמת. מעוצב סטנדרטי, בלי יציאות קיצוניות במיוחד ומהר מאד העין מתרגלת לראות אותו. אז על מה כל הרעש?
הרעש, כך נדמה לי, הוא תוצאה של הפתעה. לא כולם אוהבים הפתעות ובטח שלא כשהפתעות האלה קורות לך בתוך הבית, בתוך החדר האינטימי שלך, בתוך הבלוג שלך.
נענע, ויריב יחד איתם (אבל את יריב קצת קשה לי להאשים בכל הסיפור המבולבל והמטופש הזה), התנהגו כאילו לא למדו דבר מהפיאסקו של מעבר IOL ז"ל, לחסותה של וואלה, לפני שלוש או ארבע שנים. (שמישהו יזכיר לי תאריך מדוייק בבקשה).
וואלה, שקנתה בזמנו את IOL על קרבה ועל כרעיה, נכשלה בהבנת המורכבות והדינמיקה של קהילה וירטואלית וכפתה על מערך הקהילות המסועף והמגובש של IOL, מעבר נוקשה, עם שוליים משוננים להחריד, אל הפורמט והניהול של קהילות וואלה דאז. התמורה הזאת, שלא לקחה בחשבון את האיבה המושרשת בין הקהילות של IOL לאלו של וואלה או את השוני המהותי באופי הניהול ובממשק בין שני האתרים, איבדה ברגע, את אמונם של אלפי גולשים. פורומים שלמים, סירבו לקבל עליהם את "רוע הגזירה" ונדדו אל מארחים נוחים ומסבירי פנים יותר, כמו אורט ותפוז, שנבנה, בין השאר, מהפיאסקו ההוא.
וואלה התייחסה אז, אל קהילות IOL כחלק מהרכישה שלה וכחלק מהחבילה, שאפה להטמיע את הקהילות האלו לתוכה, במהירות האפשרית, רק שאי שם בדרך, שכחו בוואלה, שקהילות מורכבות מבני אדם ובני אדם, לא תמיד אוהבים הפתעות ואף פעם לא אוהבים, שבאים וכופים עליהם חוקים חדשים, בתוך מה, שהם רואים, כטריטוריה הביתית שלהם.
אפשר להתווכח, האם וואלה שילמה ביוקר על הטעות שעשתה אז או לא. מי שרוצה, מוזמן לפתוח את הוויכוח הזה מחדש, בתגובות שבסוף הפוסט, אבל וואלה ו-IOL, אינן הנושא פה, אלא נענע וישראבלוג.
הקוראים שלנו פה, מספיק אינטליגנטים, כדי שלא אצטרך למנות עכשיו את כל נקודות ההשקה וההשוואה בין פרשת וואלה-יואל, לבין ההתרחשויות של היום בין נענע לבין הקהילה החזקה והחרדה מאד לפרטיותה, של ישראבלוג.
נענע אמנם לא רכשה את ישרא, אלא רק לקחה חסות על האתר, שנשאר עצמאי במידה מסויימת (עדיין לא ברור לי מה הם בדיוק תנאי ההסכם בין יריב לנטוויז'ן ולכן לא אכנס לזה כרגע), אולם הצורך, לממש את האופציות של החסות הזאת ומייד, מזכיר קצת התלהבות של ילד קטן וחסר הבנה, ממערכת הקולנוע הביתי החדשה, של אמא ואבא. (בטח רק של אבא, אבל תעזבו...)
קשה לי לומר שהופתעתי, מחוסר ההבנה ומדריסת הרגל הגסה שהתעקשו הפרוייקטורים של נענע להציג בהזדמנות הראשונה שנפלה לידיהם, אבל זה לא מה שימנע ממני לבקר ולשאול, בסוג מסויים של עצב, איך זה שאף אחד לא לומד כלום, אף פעם??!
שי מגל, מנהל הפרוייקטים של נענע, היה שם, אם אני לא טועה, כשוואלה עשו את הטעות שלהם עם קהילות IOL. אני תוהה, איך לא השכיל להבין באיזו עדינות יצטרך להדחק אל תוך המסגרת הקיימת של קהילת ישראבלוג.
איך לא קלט, שיהיה עליו לטפטף בין הסדקים במשך חודשים, לסתום פרצות, לשפר ולשפץ ולהקל את החיים על הבלוגרים, להוסיף ולתת ולשמן, גם ובעיקר, עבור המנויים הלא משלמים, לפני שיוכל להרשות לעצמו לפרוש את נענע לרוחב המסך של מקומות כל כך קטנים ופרטיים כמו יומנים אישיים מקוונים.
איך לא ראה, שההתפרשות וההתמרחות המיידית, כפי שנעשתה היום, היא בגדר טביעת סימן וחותם בתוך חלקת האלוהים הקטנה של אלפי בני אדם, ולא סתם הצבת סרגל ניווט באתרי אינטרנט אישיים.
ואולי, רק אולי, אני משתלחת פה באדם הלא נכון, וההחלטות נפלו במקומות אחרים לגמרי מחדרו של מנהל הפרוייקטים בנענע.
הסרת הסרגל מן הבלוגים של מנויי פרו, היא צעד נבון שנעשה במהירות ראויה לשבח ומעיד על הבנה, גם אם מאוחרת, של מהות הטעות ,אבל אם תשאלו אותי, (ואף אחד לא שאל אותי), עד שלא יוסר הסרגל מכל הבלוגים בישראבלוג, לפחות לעת עתה, תישאר מידה של עוינות וחוסר אמון, בין הבלוגרים של ישרא לבין אנשי נענע, ובצדק, כי מי משאיר עיגולים גדולים בשדות, יכול להיות רק חייזר, או שרלטן, ואף אחד לא רוצה להכניס הביתה, לא את זה ולא את זה.
סימנים של חוסר אמון, למשל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
