התכוונתי לכתוב קווים לדמותה של ההסתדרות - מעיין המשך לפוסט של רוית על עמיר פרץ, אבל אז קפצה מול עיני הכותרת "מעתה רק ילדים במצב קשה בבי"ח לא יגורשו". וברגע קרס בניין ההסתדרות, ושקיות התה התערבבו בעשירים החדשים, בעוני הישן, בשעבוד, ובכיבוש שהשחית את נפשנו השותקת עת צייד הילדים, ששי קציר, מקשיח שוב את מדיניות משרד הפנים, ומגרש גם משפחות זרות שילדיהן חולים. "מעתה", כך הוא מצהיר, "יהיו פטורים מסכנת גירוש רק עובדים זרים שילדיהם אושפזו לשם קבלת טיפול רפואי דחוף."
ילדים שחייהם בסכנה. ראבאק! זה לא גורם לך, ששי, לטלטלה קטנה בלב כשאתה חותם על גזר דין מוות לילדים תמימים שבאמת לא התכוונו לחלות ולקלקל לך את סטטיסטיקת הגירוש?
ילדים, מר קציר – הערך הכי מקודש לאודי העם היהודי, זה שלמענו הקמנו את יחידות הפריון המתקדמות בעולם, ותקצבנו מספר הפריות בלתי נתפס.
נתונים:
· כ- 230,000-250,000 עובדים זרים שוהים כרגע בישראל, מתוכם כ- 80,000 ללא רישיון עבודה.
· לפי נתוני מנהלת ההגירה, קרוב ל– 137,000 עובדים זרים ללא אישורים גורשו בשנים האחרונות ממדינת ישראל. (שאלת היתממות: האם זה פתר את מצב האבטלה בישראל?)
· שכר העובדים הזרים נע סביב שכר מינימום ואינו כולל מרכיבים סוציאליים או שעות נוספות.
· בפועל, מעסיקים רבים לא משלמים גם את המינימום. חברת סולל-בונה, לדוגמה (כן, החברה ההסתדרותית לשעבר), נתפסה כשהיא מעסיקה 3000 עובדים זרים בשכר של 150$ לחודש!
ואז הקמנו אימפריה...
זקני צפת עוד זוכרים ימים בהם לא היו בישראל עובדים זרים. אי אז, בטרם כבשנו שטחים במלחמה מפוארת והפכנו אימפריה, אנשים כאן אמרו "אני פועל" כשעיניהם בורקות מגאווה.
ב- 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, החליטו פנחס ספיר (שר האוצר) ומשה דיין (שר הביטחון) על העסקת עובדים מהשטחים.
המטרה: שליטה קולוניאליסטית ופיקוח.
התוצאה: קיבוע הדפוס של פועלים זולים המייצרים מוצרים ישראלים יקרים.
באותן שנים הפיקוח על עובדי השטחים היה ממשלתי, התשלום נעשה באמצעות מנהל התעסוקה, וממנו נוכה ביטוח לאומי, שאפשר לעובדים תנאי מינימום שכללו ביטוח תאונות וטיפול בבתי החולים בישראל.
ולפני שאתם עולזים על הכיבוש הנאור, זכרו: הייתה זו ממשלת אשכול, הסוציאליסטית, שייסדה את דגם העבדות המודרנית נוסח ישראל.
ודבר נוסף: את היציאה מהמיתון והשגשוג הכלכלי של שנות השבעים חייבת החברה הישראלית לעובדים הפלסטינים. סתם, שתדעו.
עבדות, ולא כמטאפורה
האינתיפאדה הראשונה גמרה את הרומן עם הפלסטינים. "אי אפשר לעבוד ככה" זעקו הקבלנים, החקלאים ומלחכי התחת לדורותיהם, ובתמורה קיבלו היתר לייבא עובדים מעבר לים.
זוכרים את העובדים הפלסטינים מהפסקה למעלה? בהשוואה למצב העובדים הזרים היום, היה מצבם של העובדים הפלסטינים כמעט נפלא. הם נוצלו לכל עבודה שחורה, שכרם היומי היה זעום ונטול ימי מחלה, חג וחופשה, אך הם לפחות יכלו לשוב בכל ערב לביתם, והכי חשוב – הם יכלו להחליף מעביד כרצונם.
היום, במשק המופרט של ביבי נתניהו, הפיקוח הממשלתי היחיד הוא על רישיונות העבודה. עובד זר המגיע לישראל רשום בדרכון על שם המעסיק שהביאו, ולכן אין לו כל אפשרות להחליף "בעלים" – אלא אם יועבר/יושכר/ יימכר ע"י המעסיק עצמו. עובד זה, שפעמים רבות חתם לפני בואו על חוזה עבודה סביר, נתון עכשיו לחסדיו של המעסיק הפרטי או חברת כוח האדם, שהמדינה העניקה להם את מלוא הסמכות לעשות בעבדים שרכשו כרצונם – ירצו יעבידום למוות, ירצו יכלאו אותם בלול התרנגולות, ירצו ישפילום, יפרו הבטחות וחוזים, ימנעו מזון וישלחו את הזרים לצוד חתולים וכלבים, יכו, ימררו חייהם. וכי איזה ברירה יש לעובדים? הם זרים ורחוקים ממשפחתם וקהילתם, אינם מכירים את התרבות והשפה, דרכם הביתה חסומה ע"י ה"אדון" שקנה את הבעלות על גופם ונפשם, שיעבד אותם בחוב דמי הבאתם לארץ, ומחזיק בדרכונם. ולמי ייפנו? למשטרה? (הצחקתם את גדעון עזרא).
הערה: משרד התמ"ת טרח והנפיק חוברת זכויות לעובד הזר, וגם נתן לה שם: "זכותון", אך מה יועילו הזכויות והזכותונים כשהאכיפה מתבטאת אך ורק בצייד עובדים ללא אישורים?
הבה נתחכמה, לו: פן-ירבה (שמות, פרק א')
האבטלה הגואה הביאה בשנת 2002 להקמת "מנהלת ההגירה". מזכיר לכם משהו?
בכותרת אתר משטרת הגירוש (בואו נקרא לילד בשמו) נכתב: "בעיית מהגרי העבודה מהווה בעיה מרכזית בעולם המערבי".
אתם מבינים, לאלימות המשתוללת ברחובות אין למשטרה בדל תקציב, כי בסדר העדיפויות ומה שבאמת מעיב על חיינו אלה "מהגרי העבודה" המאיימים להשתלט על העולם, לבזוז את המדינה, לגנוב את משאביה, או לאיים חלילה על בטחונה.
מישהו בצמרת המדינה, המשטרה והאוצר באמת מאמין שממכבסת המילים הזאת יוצאים צחים וריחניים?
ושל מי בדיוק הבעיה הזאת? למי היא כל כך מרכזית? לחברות כוח האדם שמתעשרות על גבם השבור של העבדים? בעיה של העולם המדושן המנצל בברוטאליות את העוני והמצוקה של האזורים הפחות עשירים בעולם?
בואו נודה – אין לנו שום בעיה עם עובדים זרים. נהפוך הוא. כולנו אוהבים עבדים כל עוד הם ממושמעים, נסתרים מהעין ומספקים לנו בזול את איכות החיים אליה הורגלנו. "בעיותיו" של העולם המערבי הם העבדים שהצליחו לברוח משלשלאות המעביד. המרדנים. אותם יש לרדוף ולגרש. אותם - את האומללים שנמלטו ממעסיק שהלין את שכרם, שהתעלל בהם, שזרק אותם כשחלו או הפסיקו להיות רווחיים מספיק, ושהעזו ללדת ילדים שעלולים לדרוש בעתיד מעמד זהה לזה של ילדי "העולם המערבי".
ועכשיו לכו לישון. אל דאגה! על הוריכם הקשישים תשמור גם הלילה פיליפינית חייכנית, הגינה שבחזית הבית פורחת בסגול-פטוניות ששתל הגנן הניגרי המסור, וביתכם המטופח, שנבנה בזיעת עבדים סינים ותאילנדים, צוחצח באהבה על ידי הפולנייה, זו שכבר שנתיים לא ראתה את ילדיה. ואת זה באמת קשה לכם לתפוס – אתם הרי תעשו הכל למען ילדיכם! ולכן על דבר אחד לא התפשרתם – את ה"נני" שנמה על המזרן בחדר הילדים, הבאתם ביבוא אישי.
חלומות פז!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
