אין, אין על השר לפיד וחברי מפלגת שינוי!  

איך הוא מצליח בנשימה אחת גם להגיש לממשלה הצעת חוק, וגם למצוא פתח מילוט אלגנטי?

"למרות שנוצר עכשיו מצב קואליציוני מסובך ביותר אני מאמין שנצליח להעביר את הצעת החוק, כדי לפתור את הבעיה החברתית החמורה ביותר שלא מצאה פתרונה מאז קום המדינה. אנשים יוכלו להחליט כיצד להינשא, אם אצל רב או אם אצל רשם זוגיות שתמנה הממשלה".

(השר לפיד על הצעת החוק "ברית זוגיות")

"כי לנו איכפת"  - זה הסלוגן הססגוני המתנוסס על שער האתר של נעמ"ת.

איכפת?

למי איכפת מנשים עובדות? לא לארגון הנשים שחרט על דיגלו שוויון בשכר ובתנאים.

כ - 4000 גננות ומטפלות מופקדות במעונות נעמ"ת על אלפי תינוקות וילדים צעירים. "עובדים מקצועיים" - כך קוראים להן בנעמ"ת. משכורתן של המקצועיות, אם תהיתם, גבוהה רק במעט משכר המינימום.

למי איכפת מהילדים? לאבא ואמא - בתנאי, כנראה, שאינם עובדים.

בואו נודה על האמת -  מרבית מטפלות נעמ"ת הן נשים פשוטות וחסרות השכלה. זה לא אומר שאין בינן מטפלות חמות וטובות, אבל לא ניתן להתעלם מהחומר האנושי שמוכן (בלית ברירה) לעבוד בתנאים כה עלובים.

למי איכפת מנעמ"ת? לנעמ"ת מאוד מאוד איכפת מנעמ"ת!

או אם לדייק - מאוד איכפת מ - 100 הבכירים, יו"ר המרחבים והמנהלים - פונקציונרים ועסקנים הסתדרותיים - להם צריך לדאוג לפנסיה הולמת ולכל התוספות. 

ציטוט:

"המכתב הופנה למנהלת המעון עם העתק אלי, ניסיתי לקבוע איתה פגישה מספר פעמים, אולם היא ביטלה את הפגישות איתי. מדובר בהאשמה כללית שהגיעה ממתפטרת אחרי שעזבה את המערכת. נכון, יש במכתב התייחסויות קשות, אך לא מצוין בו אפילו שם אחד. נעשו בירורים במעון. בבירורים אכן הועלו האשמות, ומפקחת על המעון קיבלה את הרושם שמדובר בטענות על רקע של סכסוך בין מטפלות". 

זוהי תגובתה של  יו"ר נעמ"ת המרחבית, יעל סלומון, למכתב שהונח על שולחנה לפני כשנה, ומתריע על התנהגות לא הולמת (בלשון המעטה) של שתי מטפלות נעמ"ת בסניפה.

בהחלט תגובה מרחבית!

באמת, סלומון, את מי את מנסה למרוח? שנה שלמה לא הצלחת לתאם פגישה עם מטפלת ששלחה אליך מכתב רצוף "האשמות כלליות"?

ואולי תסבירי לנו, סלומון, כמה כללית יכולה להיות האשמה כנגד מעון ספציפי? כמה עובדות קבועות יש באותו מעון? עשר? שתיים עשרה?

ואם מדובר "רק" בסכסוך בין מטפלות, זה אינו דורש טיפול ובדיקה יסודית?

ומה עם עשרות ההורים שסמכו עליך, והפקידו בידי אותן מטפלות את היקר להם מכל, ובדרך אגב גם שילמו את משכורתך? האם הבירבורים מקלים את שנתך בלילה, או שהפנסיה ההסתדרותית המובטחת היא שמגבה את גבב התירוצים העלובים האלו?

לא ברור לי איך הורי הפעוטות ממשיכים להפקיד ילדיהם בידיה של סלומון, המחליפה כרגע את מנהלת המעון. אני, אישית, לא הייתי נותנת לה (ועובדיה) להתקרב לילדי, שלא לדבר על לנגב את להם את הטוסיק.

ואם שאלתם את עצמכם מה על סדר יומה של נעמ"ת, נסו את הכתבה המרכזית באתר - "אסור להרים ידיים".

האמפתיה שמגלה דן מרגלית ליפעת אהרליך המספרת לו שאינה יודעת אם תרצה להמשיך לחיות ב"ארצה האהובה" אם תפונה מעופרה, חונקת את גרוני ולא מדמעות.

יסלח לי מרגלית, אבל לו אני הוא, הייתי נותנת לאהרליכית בעיטה הגונה בישבן, ואומרת לה -  תתבגרי! על מה את מתבכיינת? על כך שבעתיד תקבלי חלק שווה מהעוגה האהובה, ולא פרוסה גדולה יותר? על כך שאמא-מדינה כבר לא אוהבת אותך קצת יותר מאשר את שאר ילדיה?

אלא שמרגלית מזדהה עם מצוקת המתנחלת, ולא רק הוא. בתקופה האחרונה אופפת את כלי התקשורת (משמאל ומימין), אהבה קיצית ודביקה הקוראת לחבק את המתנחלים באהבה.

כך, לדוגמה, מסביר העיתונאי ארי שביט, על אכזריות הציונות:

"תוכנית ההתנתקות עומדת לחולל קטסטרופה הומניטארית. כבר בשלב הראשון התוכנית תפגע אנושות בזכויות האדם של שמונת אלפים נשים, גברים וילדים. בהמשך היא תרמוס את זכויות היסוד של כ-80 אלף בני אדם נוספים. התוכנית תחריב את בתיהם ואת מפעל חייהם של רבבות. היא תמיט אסון אנושי חסר תקדים על כמאה אלף ישראלים."

ראבאק ארי, הייתי צריכה להגיע לסוף הפסקה כדי להבין שהמאמר אינו דן בהרס הבתים ומחיקת זכויות האדם של פלסטינים, ואפילו לא במצוקתם הקשה של תושבי שדרות ואופקים, אלא ב"אחי, גיבורי גוש קטיף"?

האדרת החלוץ המתנחל, מתורגמת בעיתונות הישראלית (הכתובה והמצולמת), ולא מהיום, ל"יפי הבלורית והתואר". הפובליציסטים והסופרים העבריים, בבואם לדון במפוני ההתנחלויות, שוכחים שמים רבים יבשו בירדן מאז פינוי ימית ודמעות התנין של גאולה כהן, ושנים אחרי הם שבים ומספרים לנו ביציאת מצרים, ועל המפונים שחייהם נהרסו בשרשראות הבולדוזרים שדרסו את ביתם.

כל  מחלה, טיפשות ונפילה עסקית, כל כישלון אישי וגירושין, מתרצים בפינוי ומתוגמלים בהתאם.

לרגע נדמה ששם, בחולות הזהב של סיני, נפל מן משמים, וכ-ו-ל-ם היו מוכשרים ומוצלחים ומאושרים. 

והרי, למעט הילדים הצעירים, מתנחלי סיני לא נולדו אל מול הים האדום. וכמותם מתנחלי חבל עזה. 

למעשה, מרבית האוכלוסייה הבוגרת, עזבה לפחות פעם אחת בית, עיר, ישוב, מדינה, ועברה למקום חדש. כל אחד ואחת וסיבותיו האישיות, חברתיות, אידיאולוגיות, תעסוקתיות, ואף לא אחד מאיתנו זכה לעבור דירה בתנאי הלוקסוס הכפולים של המתנחלים - פיצוי כלכלי, יעוץ, הטבות מס, וכל שאר ההקלות שאזרחי המדינה האחרים אינם זוכים להן.

ושלא תבינו לא נכון, איני באה להקטין מקשיי המעבר. מעבר עשוי להיות קשה, כמו כל שינוי. אבל לא זכור לי שמי מהמתנחלים ביכה את מר גורלו כשעזב את ביתו הישן ועבר להתגורר בשטחים. לא זכור לי שהמתנחלים קבלו כשקיבלו במתנה מהמדינה אדמה ואיכות חיים  מצידו השני של הקו הירוק. גם לא זכור לי שמי מהם הביע חרדה מהנזק שהמעבר והריחוק יגרום לילדיהם, שנאלצו להתנתק מחבריהם וביתם.

כמובן שלא! הם הרי עשו זאת בשם החלוציות והציונות ורק למענה ולמעננו הם נטשו דירת שלושה חדרים צפופה במרכז הארץ ועברו לבית צמוד קרקע מרווח עם נוף לכפרים פלסטינים עטופיי חומה.

רומנטיזצית המתנחל הגאה משרתת היטב את המיעוט הקולני והמתלהם הזה, והחיבוק הלאומי המזויף נותן להם את מלוא הלגיטימציה והכוח להמשך המאבק, ומקנה עוד נקודות זכות בהצדקת התנחלותם הממושכת, הגוזרת כליה על עשרות אלפי בני אדם שבתיהם נהרסים כמעשה שגרה, ושזכויותיהם נרמסו עד שאינן קיימות כלל.

והקטסטרופה הזאת אינה רק נחלת הפלסטינים, היא בראש ובראשונה אסון לרוב אזרחי המדינה - לנו, המוותרים כבר שנים על חלקנו בתקציבי הרווחה, התשתית, התעסוקה ועוד - המממנים את ה"מפעל ההתיישבותי". לנו, נדרשים עכשיו לחבק באהבה את ההטבות המפליגות שיקבלו ה"אומללים", ולאחר שיחנקו בחיבוק דב את כל מי שיעמוד בדרכם.

על הכל הייתי סולחת ליפעת אהרליך וחברותיה, לו פעם אחת היו הן מחבקות את עשרות אלפי הילדים הרעבים החיים משני צדי הקו הירוק. אילו היו מוותרות על חדר אחד בווילה שקיבלו מהמדינה, לטובת משפחות רבות שאפילו דירת חדר אין להם ב"ארץ האהובה" הזו. אילו הייתה בהן מידת חמלה לאלו המשלמים את מחיר הקטסטרופה שהם ממיטים על מדינה שלמה.

מה הסיכוי, שאת הפיגוע של הבוקר, לא יזם אף אירגון טרור וגם לא גוף פלילי כלשהו?

מה הסיכוי שהעיתוי אינו מקרי, כמו גם המיקום ומיעוט הנפגעים?....

רק חומר למחשבה. לא יותר.

אני, אני לא סמכות משפטית, חוקתית או אפילו מוסרית ולכן אין לי יומרות לשפוט, על סמך אפס העובדות שראיתי בתקשורת עד היום (לא זכיתי לצפות בחשיפה המרעישה בערוץ אחד), את פריצקי או את מעשיו בזמן זה או אחר של כהונתו כחבר כנסת וכשר.
ייתכן מאד שהאיש אשם כמו כלב מוכה שחין וראוי לכל מה שכבר בא עליו ביממה האחרונה ואף ליותר, אבל יותר משאני תמהה על נורמת המוסר וההתנהגות שמביאה אדם לטפול אשמה ולקשור קשר כנגד חברו, או כנגד כל אדם אחר, אני תמהה על התגובה החריפה והחפוזה, אפשר לומר נמהרת, של מפלגת שינוי ולפיד בראשה, עם חשיפת הפרשה.

יהיו אשר יהיו הראיות המרשיעות שהביא ערוץ 1 כנגד השר פריצקי, אינני מבינה איך יכולים גוף או אישיות פוליטית כלשהם, להרשות לעצמם תגובה בוטה ומשולחת רסן כזאת, בעיקר כשהיא מכוונת נגד עמית וחבר, מבלי להשתהות אפילו יום, לבדיקת העובדות ולמחשבה מעמיקה בנושא.
תגובתה של שינוי, נדמית מתלהמת וברברית אפילו יותר ממעשהו של פריצקי ואני שואלת את עצמי, אם כל כך קל להם להאמין שהאיש מעל באמונם ובחוקי המדינה בצורה כזאת, איך זה שצירפו אותו כחבר במפלגתם, מלכתחילה.

פוליטיקאי ומדינאי שקול היה, לדעתי, שוהה מעט, מקדיש בדיקה ומחשבה לעניין ומגבש עמדה המבוססת על יותר ממניע רגשי ופופוליסטי בלבד.
אני נוטה להאמין, שעיתוי פיצוץ הפרשה הזאת, כמעט שנתיים אחרי שהתרחשה, אינו מקרי. אני נוטה גם להאמין, על אף הערכתי הרבה לפורז, שגם לו יש יד בדבר בדרך זו או אחרת ואין לי ספק כמעט, שלמר יוסף לפיד, יש בהחלט יד ורגל בבחישה הזאת, רובה ככולה.

קשה לי לקבל את שרשרת האירועים של היממה האחרונה כמקרית, כמו שקשה לי לקבל כמעט כל מהלך פוליטי בארץ הזאץ, כמקרי לגמרי.

שינוי היא אולי מפלגה עלובה, חסרת חוט שדרה ושקרנית, אבל חבריה רחוקים מטפשות ואם יש דבר שהוכיחו לנו היטב בקדנציה הנוכחית שלהם, הרי שזו יכולתם להעמיד את האופורטוניזם שלהם מעל הכל ועדיין, הפלא ופלא, לשמר את תדמית לוחמי הקודש הנקיים מרבב.
בנוף הפוליטי הישראלי, בו כל עסקן עלוב הופך חבר כנסת מחוזר, חוכמה אינה מצרך נפוץ במיוחד ובכל זאת, שינוי אינה מפלגה של מטומטמים ופרשת פורז-פריצקי, מסריחה לי בדיוק מהראש.