לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2005    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2005

חמדה


שם ידעתי חמדה שלא היתה כמוה,

והזמן ההוא היה יום השביעי בשבת
וכל בדי אילנות היו מתעצמים לגבֹה.
והאור הלך מסביב שוטף כנהר לנבֹע
וגלגל העין את גלגל החמה חמד.
אז ידעתי חמדה שלא היתה כמוה.
הזהירו ראשי השיחים והאור לא ידע שבֹע,
ניתך בגלי הנהר ובכל אדוותיו נצת,
אף ראשי היה בעיניו כתפוח זהב לבלֹע
שושני נהר צהובות פערו את פיהן לבלֹע
את אדוות הנהר בחופזן וגבעול השט.
אז ידעתי חמדה שלא היתה כמוה.
ואותו היום היה יום השביעי בשבת
וכל בדי אילנות מתעצמים בתשוקה לגבֹה.
ואז ידעתי חמדה שלא היתה כמוה.
 
 

דליה רביקוביץ' 1936-2005

 

נכתב על ידי , 21/8/2005 23:44   בקטגוריות הגר (שקדיה)  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נגב ב-27/8/2005 07:38
 



הלם השיבה הביתה \ יוסי שריד


ל"אחינו הגיבורים" מגוש קטיף צפויה למרבה הצער לא טראומה אחת כי אם טראומה כפולה. על הראשונה - טראומת ההתנתקות עצמה - כבר נשפכו דמעות ומלים כמים, ואילו על השנייה לא נכתב עדיין.

 

לאחר ההתנתקות תתרגש על המתנתקים טראומת ההיכרות עם המציאות בישראל. עשרות שנים חיו להם על כוכב לכת אחר, שמציע ליושביו תנאים יחסניים ומעוררי קנאה. ההתוודעות מקרוב לחיים בארץ תזעזע את השבים לגבולם. זאת השעה להזהיר מפני "הלם השיבה" כדי לשכך את הזעזוע שאפילו גיבורים עלולים להתערער ממנו.

המתנתקים עכשיו, שזמן ארוך מדי היו מנותקים, יגלו עד מהרה, שלרבים בישראל אין עבודה. הם מובטלים. כאנשי הדרום בעצמם הם יבחינו מיד, שדווקא בדרום הארץ שיעורי האבטלה גבוהים במיוחד. גם מי שעובדים למחייתם משתכרים ברובם אל צרור נקוב.

לא כאלה פני הדברים בהתנחלויות, שפניהן אינן כפני הדור. שר הפנים, אופיר פינס, מסר באחרונה, ש-60% מהמתנחלים ברצועת עזה סמוכים על שולחן הממשלה. היא זנה ומפרנסת אותם מקופתה, מקופת הציבור, ומובטלים אין בהם כמעט. במקומותיהם החדשים הם ייווכחו לדעת, שמדינתם כבר מזמן אינה מדינת רווחה אלא מדינת-רווח, לא צדק יהלך לפניה אלא צדקה.

 

גם לחקלאים מקרב המפונים מזומנת הפתעה: הם יגלו בהקדם, שעבדים ושפחות המוכנים לנשק את היד בעבור מרק עדשים אינם דרים עוד בשכנותם. פחות ופחות צמיתים פלשתינאים מורשים להיכנס לישראל, ואף המורשים לא תמיד יכולים להגיע. אמנם התאילנדים והסינים והפיליפינים ממלאים את מקומם, אלא שהיום גם הם יקרי המציאות, ולא בכל מקרה יסולאו בשוחד. לא בכדי נהפכה רצועת עזה בשנים האחרונות לאזור המקלט שלהם כי בגוש קטיף אין צורך ברשיונות ובהיתרים ואין חובה לשלם מס גולגולת על עובדים זרים. גם משטרת ההגירה הכירה בגוש כבשטח הפקר.

ההפקר וההפקרות השתלטו שם גם על תחומי התכנון והבנייה. חשוב למפונים לדעת, שבישראל עדיין מוכרחים לקבל היתרים כדי לבנות. אפילו מרפסת לא קל כאן לבנות, לא כל שכן יישוב שלם; כאן אין זה מקובל לקום בבוקר ולהקים מאחז על אדמתו הפרטית של השכן, ואם השכן מזעיק את המשטרה, היא באה לפעמים ולא תמיד מתייצבת לימין הגוזלים; כבר קרה שהתייצבה לימין הנגזלים.

 

להורים שבין השבים יסופר במסגרת "המדריך למתפנה", שחינוך ילדיהם יכבד עליהם מעתה: לא עוד חינוך חינם בכל גיל; בעד מעונות יום לתינוקות של בית רבן, לדוגמה, הם ייתבעו לשלם סכום עתק שאינו בהישג ידם של רוב אזרחי המדינה. רק למתי מעט מילדי ישראל מוצע יום חינוך ארוך ראוי לשמו, שבצדו מפעל הזנה. המפונים יתקשו להאמין: במו עיניהם יראו ילדות וילדים רעבים.

ארץ ישראל השלמה היא ארץ שיושביה אוכלים אותה, ולעומתה ישראל היא ארץ אוכלת יושביה. המפונים, כאזרחים שווים סוף סוף, לא ילקקו כאן דבש לאורך ימים.

הממשלה והכנסת כבר הוכיחו, שאין כוונה חלילה להשליכם לעת התנתקות. הכל מבינים שתהליך הגמילה מהחלב ומהדבש הוא ממושך ומכאיב. את דרכם של המתנחלים הביתה מרפדים איפוא בתפוחים, והיא סוגה בשלמונים. עינו של הציבור אינה צרה: גם הוא מבין, שההרים גבוהים יותר בדרך חזרה.

 

בתוכניתו לפני שבוע הביא רינו צרור נתון מרעיש: בישראל מפנים בכל יום כ-20 משפחות כי לא הצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתה. 20 משפחות נזרקות מביתן לרחוב, כ-100 משפחות בשבוע, כ-5,000 בשנה (בניכוי שבתות וחגים וסתם ימי בטלה) - הרבה יותר מכל משפחות גוש קטיף. מי בכלל שמע, מי בכה עליהן, מי התעניין בטראומות שלהן, מי הכין להן פסיכולוגים וקראווילות.

מאז יצאו "האחים הגיבורים" לשטחים הארץ שינתה פניה בלא הכר. הם נהפכו ל"מלח הארץ", והיא התכסתה פצעים. זה יהיה מפגש טראומטי לכולם, המפגש הזה בין הפצעים למלח.

 

(צילום:איה בן עמוס. נלקח מ Ynet)

נכתב על ידי , 21/8/2005 11:13   בקטגוריות Watchers  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נגב ב-27/8/2005 07:36
 



אתנחתא תרבותית


במקום בו התהפכו היוצרות, קרה שהרשות הפלסטינית - זו שקטלגנו כאויב העוצר בגופו כל אפשרות להדברות - דווקא היא מרימה ראשונה את המחסום, ומאפשרת דיאלוג מוסיקאלי בין נגנים מישראל, מדינות ערב ופלסטין, המרכיבים את התזמורת הסימפונית "דיוואן מזרח-מערב"(*).

ה - "West Eastern Divan", שהוקמה בשנת 1999, היא פרויקט משותף של מאסטרו דניאל בארנבוים, וחוקר הספרות אדוארד סעיד, לקידום הדו-קיום. 

מחר, בתום סיבוב קונצרטים בדרום אמריקה ואירופה, תגיע התזמורת לקונצרט היסטורי ברמאללה.

 

בביצה הים תיכונית, בה הכתום הפך סמל למאבק צעקני וחסר פשרות, תנו לעצמכם שעה של שיח הרמוני, שעה של כתום אחר - כתום של זריחה המאחדת את חופי עזה ותל אביב.

 

 

 

"West Eastern Divan", מחר, יום א', שידור ישיר בשעה 20:00

בערוץ ארטה (147 בכבלים)

 

 

(*) גילוי נאות - בתזמורת המופלאה מנגנת גם בתי.

 

נכתב על ידי , 20/8/2005 20:27   בקטגוריות הגר (שקדיה)  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רוית ב-24/8/2005 16:39
 



אנלוגיה


 

לידיעת רינו צרור:

ממרכז הארץ ההתנתקות אולי נראית קלה, אבל נראית. ועוד איך נראית. מכל מסך מזדמן, נראית. ונשמעת. וצורחת.

מחבל עזה, לעומת זאת, ערפל כבד מסתיר את מרכז הארץ כבר שלושים שנה.

 

אתה קורא לזה דין וחשבון. אצלנו קוראים לזה חשבון פתוח

 

 

נכתב על ידי , 17/8/2005 23:12   בקטגוריות הגר (שקדיה)  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שקדיה ב-20/8/2005 10:59
 



מה זה החרטא הזה??!!!


חיילי צה"ל נאבקים בשעות אלה למסור את צווי הפינוי למתיישבי יש"ע ואני פשוט לא מצליחה להבין מה זה החרטא הזה.

בשביל מה בכלל הם נלחמים בהם שם? בשביל למסור להם את פיסת הנייר העלובה הזאת - שממילא אין לה שום משמעות? לא רוצים לקחת - אל תקחו. סגרתם את השער? סבבה. נשאיר לכם את הניירות על יד השער ונלך הביתה. מחר נבוא עם האוטובוסים והבולדוזרים להוציא אתכם מארץ הדמים הזאת ונשים, סוף סוף, סוף למצב המעוות שאתם מקיימים במדינה שלנו מאז.... בעצם מאז 67', או כמו שמספר איתן הבר, מאז תום מלחמת יום כיפור.

 

לא אוכל לומר שאין בי טיפה של רחמים על האנשים האלה, שבנו להם בית פורח ומשגשג במקום אחד ועתה נאלצים לעזוב הכל וללכת לבנות חיים חדשים במקום אחר, אבל הטיפה הזאת היא רק טיפה בים הכעס והמרירות שאני אוצרת כנגד קבוצה של כמה אלפי אנשים, שהחזיקה את המדינה כולה בביצים במשך עשרות שנים. שריכזה סביבה עשרות אלפי חיילים, דורות של לוחמים, כשכפ"ץ חי, לגונן על חיים שנבנו ושגשגו בחטא. חטא שנתמך ופוטם ע"י ממשלות ישראל לדורותיהן. חטא שדגל שחור התנוסס מעליו מאז נהרג החייל הראשון על הגנת כפר דרום ונצרים.

 

לא הישיבה בשטח כבוש היא שמפריעה לי כל כך. מדינת ישראל כולה היא שטח כבוש אחד גדול ולולא ניצחנו במלחמת השחרור שלנו, היו ערביי ישראל ממשיכים להתקיים על כל שטח המדינה כבעלי הבית שהיו כאן עד יום בואנו. עכו וחיפה הן שטחים כבושים, גם ירושלים והגליל ופחות או יותר כל שטח שעליו יושבים היום יהודים. המזרח התיכון חי על פי החרב מאז ומתמיד והעובדה שגם היום אנחנו נלחמים על קיומנו, אינה מפתיעה. לכן, לא השטח הכבוש הוא הצרה הגדולה פה, אלא העובדה שקבוצה קטנה של אזרחים, הרשתה לעצמה, בשם האמונה, האידאולוגיה או פשוט בשם איכות החיים, לחיות על חשבוננו במשך כל כך הרבה שנים, לשתות את כספי המדינה ולהקיז את דמם של החיילים, שישבו שם כמעט אך ורק בכדי להגן על רצועת ההתיישבות הצרה הזאת.

 

אני מאשימה אותם - ולא פחות מהם, את ממשלות ישראל שתמכו בהם ועודדו והזרימו כספים וכוחות כדי לעודד ולטפח את מה שכבר כמה עשורים ברור לנו לגמרי, שהוא אסון אסטרטגי ודמוגרפי טהור וכן אני אומרת היום - וגם מחר - את מה שאמרתי מאז עמדתי על דעתי הפוליטית: יאללה יאללה. חלאס עם השטחים האלה! תוציאו אותם משם - או שתייבשו אותם שם. שף שעל אדמה ביש"ע, אינו שווה טיפת דם של חייל צה"ל ובכל אגורה מאהמיליארדים המוזרמים לשם, אפשר היה להשתמש כדי למגר את הרעב והעוני בארץ ולפתח את הכלכלה האומללה והמיובשת שלנו.

 

 יאללה יאללה עם הצווים שלכם ועם הטרגדיות שלכם. לא רוצים - לא צריך. כל מה שנחוץ הוא, לקבוע תאריך בו צה"ל מפסיק לגונן עליכם - ואז נראה כמה אתם גיבורים.

אגב - מישהו יכול להסביר לי את בחירת התאריך האומללה הזאת להנתקות? למה דווקא חודש אב? למה דווקא אוגוסט? אי אפשר היה לחכות עוד חודש ולעשות את זה בתקופה קצת יותר הגיונית???.....

 

 

נכתב על ידי , 15/8/2005 10:57   בקטגוריות רוית  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Oded ב-21/8/2005 13:25
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה




62,124
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWatchers אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Watchers ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)