אני זוכרת שבגיל 11 אמא שלי הראתה לי ספר שחברה שלה נתנה לה.

"הארי פוטר ואבן החכמים".

היא ניסתה לשכנע אותי לקרוא אותו ולא רציתי.

בסוף היא הציעה שהיא תקריא לי וכך היה.

היא הקריאה לי את כל הפרק הראשון ואז את השני ומהר מאוד המשכתי לקרוא אותו לבד.

ולאחריו גם את ששת הספרים הבאים.

זה ישמע ממש דבילי אבל יש משהו בסדרת הספרים הזו שעושה אצלי משהו.

הספרים בסדרה לא שינו תפיסות עולם עבורי..לא,לא משהו כזה.

אבל הם גרמו לי להרגיש חלק מהעולם הזה שלהם, עולם שלא קיים אבל מרגיש אמיתי יותר מאשר חוויות שחוויתי במציאות.

חבל שנשאר עוד סרט אחד אחרון.

אבל הספרים תמיד ישארו ואף פעם לא ימאסו.

קראתי את כולם יותר מ4 פעמים ובכל פעם החוויה הזו מתחדשת וזה כמו לקרוא בפעם הראשונה.

תודה לך ג'יי קיי רולינג.

מחר היום הגדול! אחותי ואני הולכות לראות את הסרט האחרון.