פעם בכמה זמן אני נכנסת לארכיון אצלי בבלוג ותמיד נדהמת מחדש.

כמה סתומה הייתי פעם.

כמה השתניתי מאז.

כמה שטויות היו לי בראש.

כמה בעיות שבשניה הייתי פותרת עכשיו.

כמה!

ולמרות כל אלה אף פעם לא שקלתי לשניה למחוק את כל התוכן הזה ולהתחיל מחדש.

כל הסתימות,השטויות והבעיות כל אלה עיצבו אותי.

לקרוא את כל מה שעברתי רק גורם לי לחייך ולשמוח שאני במקום אחר עכשיו.

לא מתביישת במי שהייתי, הרי ההתנהגות הזו נבעה מחוסר ניסיון והכל היה בהתאם לגיל שלי ולצרות ולרגעי האושר שיש לאנשים בגילי.

עכשיו הכל מקבל את הפרופורציה הנכונה.

אני בטוחה שבעוד שנה או שנתיים אקרא את הפוסטים האלה של שנת 2011 ואגיד לעצמי את מה שאמרתי בתחילת הפוסט.

ב - 2007 הבעיות העיקריות שלי היו הבגרויות ומריבות טיפשיות עם חברות.

ב - 2008-2010 היה רק צבא צבא וצבא

עכשיו פסיכומטרי.

מה שנראה כמו הקושי הכי גדול, הדבר הכי משמעותי שאני עושה והכי משפיע יתגמד לעומת הקשיים העתידיים.

אחח הרבה עבודה קשה מצפה לי.

קשה לי להיזכר בכל הפעמים שישבתי מול מסך העריכה וכ"כ רציתי לכתוב ופשוט לא ידעתי איך להתחיל..איך מתחילים אחרי תקופה כ"כ ארוכה של שקט?!

תמיד סגרתי את הדף ועברתי אוטומטית לפייסבוק לקרוא סטטוסים שאפילו לא מעניינים אותי.

הבלוג תמיד ולעולם היה ויהיה מקום ראשון אצלי למרות אותן תקופות של שקט.

לפני כמה ימים נכנסתי להרבה בלוגים שפעם הייתי קוראת ושמחתי לגלות שהרבה עדיין פעילים מה שהעלה את החשק שלי לחזור ולכתוב פה.

לכתוב באמת,

לא רק הבטחות כמו "אני כ"כ רוצה לחזור לכתוב פה" ואז חודשים של כלום מלבד אותו משפט דבילי.

אני לא זוכרת מתי היה העדכון הרציני האחרון שלי ועל מה הוא היה אבל אני דיי בטוחה שלא כתבתי משהו רציני מאז שהשתחררתי.

בשנה האחרונה עבדתי במפעל קוסמטיקה בשם Premier.

סיימתי את תקופת המועדפת שם, קיבלתי את המענק ואני וחברה שלי החלטנו לעבוד עד מאי כדי שתהיה לנו שנה מלאה.

ביום שלישי האחרון הסתיימה התקופה הזו.

כ"כ רציתי שהיום הזה יגיע ועכשיו קצת עצוב לי, מרגישה קצת מוזר לקום מתי שבא לי ולא להתארגן לעבודה אבל ככה הכי טוב.

בקרוב אני מתחילה קורס פסיכומטרי ואני צריכה כמה שיותר זמן וכמה שפחות הסחות דעת.

שתהיה לכולם שבת רגועה וכיפית :)