לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

can you see me?


כינוי:  blurred.

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2009

(לא) להיות אני


דברים שהם לא אני, אבל אולי מתחילים להיות:

- לעשות פירסינג.

- ללכת לבד למקומות ובאמת להרגיש בנוח.

- לעשן.

- לגור בתל אביב.

- לשכב עם אנשים גם אם אני לא נמצאת איתם בקשר.

- לצבוע את השיער.

- לנהל שיחה עם בני משפחה ולהנות (או לפחות לא ממש לסבול) מזה.

- ללכת עם חצאיות מיני.

- לדבר על ארנונה וחשבונות חשמל.

- להצטלם בעירום.

- ללכת עם משקפי ראייה.

- להוריד מעצורים (לפחות באופן חלקי).

- ללכת לים.

- לכתוב כאן.

- לתקשר עם אנשים.

- לצלם.

- לחייך לילדים (למרות שזה מתוך מבוכה).

וזהו.

 

נכתב על ידי blurred. , 18/6/2009 01:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




קשה לי להפנים את העובדה שברגע אחד הכל יכול לקבל משמעות שונה בתכלית ממה שהייתה.

משמעויות בורחות לי מבין האצבעות וחדשות, לא תמיד נעימות, מגיעות במקומן.

החלק שבאמת מתסכל בכל הסיפור הזה הוא האפסיות שלי בו, חוסר היכולת שלי לפעול בצורה "נכונה" למרות היכולת לראות אותה בבירור.


אולי נועדתי להבין ברטרוספקטיבה.
אני רודפת אחרי הבלתי ניתן להשגה במודעות מוחלטת לכך שזה המצב. הניתן להשגה מקבל פן מטופש, מוקטן ואפילו קצת פטתי.

אני מעבירה, לפחות בראש שלי, את ההשפלה שאני כל כך מפחדת ממנה ואני אפילו לא מצליחה לשלוט בזה.


אולי הטיפול, מעבר לכך שהוא נותן לי את המילים שאני כל כך צריכה, גם נותן לי לגיטימציה לעשות את הדברים שאני עושה, להרגיש את הדברים שאני מרגישה ולחשוב את הדברים שאני חושבת.

אני תוהה איך אני אהיה בלעדיו ואם אולי זה יהיה לי יותר טוב. אני מאמינה שחוסר ההתעסקות בעניינים תעלים אותם, או לפחות תוריד אותם אל מתחת לפני השטח.


החזרה למקום הזה עדיין לא לגמרי ברורה לי, אבל איכשהו נראית הגיונית.

נכתב על ידי blurred. , 14/6/2009 14:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רגרסיה


[מיקס] כי אני לא לגמרי בטוחה איפה אני יושבת.

 


רגרסיה נשמע כמו הדבר הכי הגיוני, אם לא היחיד, שאפשר להגיד בזמנים טרופים אלו.


רגרסיה להתחלת הבלוג הזה.

רגרסיה לתקופה עצובה ופאטתי הרבה יותר.

רגרסיה למחשבות לא טובות.

רגרסיה לחוסר שליטה וחוסר הבנה בסיסי של רגשות ומניעים.


אני אוהבת להגיד שעברתי תהליך ואני מבינה יותר עכשיו. מבינה את עצמי, את הסביבה, מסוגלת לנתח יותר לעומק וביתר דיוק.

אני תקועה בפלונטר (ואני לא מאמינה שאני משתמשת במושג הזה) בין עצמי של פעם לעצמי שאני אהיה. אני לא מסוגלת להגדיר כרגע מי ומה אני וזה מאוד טוב לי מהבחינה שאני מרשה לעצמי הכל גם אם זה "מאוד לא דפנה" מצידי, וגם אם זאת לא אני של העבר או אני של העתיד. זה נותן לי חופש עשייה ומחשבה שבחיים לא נתתי לעצמי וזה משחרר כל כך וזה נותן לי מרחב לנשום ולגדול וזאת תחושה שאני לא מכירה וזה דיי מדהים.

מצד שני, כל חוסר ההגדרה הזה מאוד מקשה עלי למקד מניעים וסיבות לדברים שאני עושה, רוצה או סתם מקווה.


רבאק. אפילו לעצמי אני כבר לא נשמעת הגיונית.

אני לא יודעת אם הדברים שאני רוצה נובעים מחוסר ביטחון בעצמי וחוסר באהבה מאחרים או מתוך גדילה ואמירה כנה שזה באמת כלום, חוץ מכלי.


נכתב על ידי blurred. , 6/6/2009 13:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לblurred. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על blurred. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)