לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לפעמים...


כמו השם, כך החיים. לפעמים זורמים, לפעמים נתקעים. לפעמים יפים לפעמים נאכסים. לפעמים מדהימים לפעמים משעממים. נראה מה יעלה יום בחכתו. אה?!

כינוי:  אור

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2017

איזה נס שהאתר הזה עוד כאן.


בתוך ים הרשתות החברתיות והמוחצנות, פתאום הייתי זקוקה לפינה של שקט. לכתוב לעצמי בלבד ללא עיניים לא רצויות צופיות.

 

לאחר סירוב מנהל המחוז לנסיעתנו לחו"ל (רשעות שווא!) אחרי שלושה חודשים קשים של הכנות,

הרגשתי רגשות קשים מאד בתוכי.

תחילה חשבתי שזו אכזבה.

לאחר מכן חשבתי שזה גם אכזבה אבל גם ירידת מתח.

היום נסעתי לקבר רחל ובכיתי שם את נשמתי (כיוונתי כמובן שהבכי והדמעות יהיו לשלושה דברים מאד חשובים לי כעת - בתי, אחותי וביתי) ולאחר מכן הצלחתי להבהיר לעצמי מה מפריע לי:

לפני תשע שנים נסענו לחו"ל באמצע שנת הלימודים. אז בעלי אמר לי שלא אבקש רשות כי המעסיקה הרעה לא תיתן לי.

כשחזרנו העמידו אותי למשפט בנציבות. הכתם הזה עד היום בתיק שלי ועיכב בעדי מלהיות מפקחת וגם ממשיך ללוות אותי בלכלוך בכל מיני דברים כמו המשפט שיש לי עכשיו עם המשרד.

אז הוא עמד בתוקף על כך שאסע ומה שיהיה יהיה. 

עכשיו הוא לא נאבק על זכותו לצאת, לא רוצה לברר מדוע סורב, לא מוכן להגיש מכתב מעו"ד למסרב ולאלו שמעליו כדי שיבדקו את האפליה הזו. כלום! וגם כמובן כובל את ידיי בעניין...

זוהי צביעות במיטבה :( אני מרגישה פגיעה חזקה מאד באמון שלי בו - לאשתך אתה מתנהג אחרת לגמרי מאשר אליך! עליה אתה גיבור ובשבילך אתה נמושה פחדנית! הצביעות שנפגעתי ממנה אוכלת בי. לא יכולה לחיות עם אדם שאין לי אמון בו ובוגד בי ושמתנהג בצביעות כזו. ממנו למדתי פעם ראשונה בחיי לפני 29 שנים את הפסוק מוצא שפתיך תשמור ועשית, וממנו למדתי במהלך השנים איך לתחמן, לסובב, לעגל... 

האמון שלי בו פגוע מאד.

לא מאמינה שאצליח לשכוח את זה. בחיים. 

גם אם נמשיך לחיות יחד - ואני שוקלת ברצינות להפסיק, כי א"א להמשיך לחיות עם אדם שאין לך אמון בו, עם אדם שאתה מרגיש שבגד בך - אני בטוחה שזה יעיב לפחות לפרק זמן ארוך מאד על היחסים בינינו.

אני בטראומה מהניגוד הזה של ההתנהלות ושל ההבדלים ביני לבינו. 

אותי זורק לכלבים במתק לשונו (זוכרת שיחות רבות שלנו שהייתי אומרת לו שבכל פעם שאני שומעת בקולו בענייני העבודה שלי אני מתחרטת על זה מיליון פעם אחר כך כי הוא לא מבין את המטריה ואת הקורה במקום! שנים!) ועליו עצמו מגן בחירוף נפש ובפחדנות לא אופיינית העיקר שלא יפגעו בכבוד שלו.

הכבוד שלי היה שווה לכלום אז והכבוד שלו הכי שווה היום. 

 

לא יכולה להמשיך עם צביעות כזו.

מתכננת את השיחה על זה בינינו!

 

ה' יעזור שאצליח לגרום לו להבין באיזה מקום רגשי כלפיו אני נמצאת עכשיו.

אמן.

נכתב על ידי אור , 23/2/2017 18:41  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



4,156
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)