כמה פעמים כבר אמרתי את זה .
כבר כמעט שבועיים שאני בוכה בלי שום סיבה מיוחדת מרגישה חרא. מבואסת. לע יודעת מה לעשות עם עצמי או עם אחרים. לע בא לי לראות אפחד. בא לי לע להיות פה.
בא לי שהכל יגמר עכשו ממש לכמה חודשים. לבד עם עצמי. לע רוצה שהדמעות ירדו לבד. ואני לע רוצה להרגיש את מה שאני מרגישה עכשיו. ריקנות כזאת. אני רוצה שיחבקו אותי ושלע יצעקו עלי ו יכעסו עלי.
אני רוצה שיעזבו אותי שלע יסתכלו עלי כל שניה. אני לע רוצה להיות פה עכשיו.
פשוט לע רוצה להרגיש ככה. לע רוצה להרגיש סוג של חוסר כזה. אני עייפה. מאוד. לע בא לי ללמוד או לצייר . לדבר עם אנשים או לאכול. פשוט לע בא לי .
אני רוצה להרגיש טוב אבל אני לע יודעת.
אני מנסה לע לחשוב לעומק אבל נראה שאני יותר שוקעת. אין לי כוח לעצמי אני כזאת מציקה. אני רוצה שיפסיק לכאוב לי הראש.
למה יש לי צמורמרת חזקה כזו פתאום?
><
אני מתגעגעת כ"כ , כנראה יותר מידיי. פשוט יש כ"כ הרבה דברים שמזכירים לי. סבא אני מתגעגעת אליך. נזכרתי שוב באותו רגע שהיה מזמן הייתי ילדהה דיי קטנה וזה היה בערב הלכתי לסלון וכסיתי אותך ואמרתי לך לילה טוב בקוקזית (שפה מאוד מוזרה) והלכתי לאנשהו. ואז לע יודעת מה קרה. המורה לספורט הזאת גם עיצבנה אותי היום ברמות שלע ניתן לתאר. סעאמק שלע תתעלם ממני. אחרי זה יהיו הרבה הרבה דרישות אבל לכולם העולם ואישתו היא פנתה ורק אלי לע . טיפשה. וגם כשבאתי לשאול אותה דברים היא אמרה לי אח"כ.
אני רוצה לראות שיהיו אחר כך טענות לגביי.
משום יש לה כמעט כל הזמן.
ארג.
ארג.
העולם טטיפשים.
אנשםי בזמן האחרון ממש מציקים.
כל הזמן מדברים וזה. אני לע מבינה כלום.
זה לע מצחיק בכלל.
לע רוצה לבכות יותר.
לע רוצה.
די
דח
דיי
:\
בע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
