עדין די ריק פה, וקר.
אני רוצה לחיך אבל לפעמים זה כואב מידי. רציתי לדעת מה יקרה עוד מעט שהכל יגמר..
אין הרבה מה לכתוב אני כנראה יותר מידיי אטומה. הבטחתי לעצמי שאני פאקינג יפסיק לבכות בגללו. הוא עדין לע יוצא לי מהראש.
אני תוהה למה אני צריכה להמשיך ולחשוב עליו?
ערב. מצור לרגשותי. מרוחק, בודד. אני צוחקת אבל בצורה הכי חלולה שאפשר. הכל רגיל מידי, משעמם.
כ"כ תמותו, אל תסתכלו עלי. אין על המצח שלי תווית של :טיפשה.
כ"כ הרבה הרבה זמן כדי להגיד לעצמי בבבבבבבבבבבבבבייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי.
להתנהג רגיל, לשקוע במחשבות, להירדם בין השיעורים רק כדי לברוח ל10 דקות קצרות במיוחד.
לבכות לבד, ואח"כ להכרבל ולהמשיך לבכות להירדם ולקום. לתהות איפה אני , מי אני, מה אני עושה פה ועוד ועוד ועוד.
לעפמים אני מרגישה יותרק בוגרת מאבא שלי. ואתמול ראיתי את יעקובו אני ואבא נסענו לבקר אותו ברכסים ולהביא לו בגדים וזה.
היה כיף.
אמ
אני טיפשה. כנראה.
לע בא לי לחשוב. אבל הרבה הרבה דברים ממשיכים לרוץ לי בראש...
מקווה שזה יעבור כבר סעאמק.
ואז נרקוד קוד קוד קוד
ואז נסגוד גוד גוד גוד גוד
זאת מכונת השירים הגדולה תכניסי לי מטבע רוצה
לשיר שיר אהבה אני לע שבע ועוד מטבע
ועוד מטבע ועוד מטבע ועוד מטבע
ועוד מטבע ועוד מטבע .......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
