אני קיימת ואמשיך להתקים עוד המון זמן, אני בטוחה.
יש עוד ועוד דברים להתמודד איתם ואין לי כוח לכל זה עכשיו.
לע רוצה להתקים עכשיו אבל הינני משיכה ממש עכשיו.
קר 'קר קר קר קר לי. אני מנסה לחחיך אבל לע מצליחה ואני פאקינג רוצה לחיך לחשוב שיש דברים טובים פה מממש מתחת לאף שלי ואני לע רואה אותם. די התרחקתי מאנשים שאני אוהבת מבחינה נפשית. לע רוצה לדבר על עצמי. בא לי לדבר על עצמי רק עם עצמי ולע עם אפחד אחר.
אני ממש לע רוצה להתמודד עם מכשולים עכשיו. אני חשבתי שזה יהיה כ"כ מבאס. ידעתי והנה זה מול הפרצוץ שלי עכשו באופן גלוי ביותר..
מה לעשות עם זה לעזאזל? מה עכשיו?
לע מצליחה לחשוב על משהו הגיוני. להתעלם?! להמשיך?! לצחוק?! לבכות?!! לעזאזל מאיפה זה בא לי עכשיו.
לע זה לע משהו כזה גדול הרי ידוע. אני רגילה לסבול. אז למה לע?!
לע ידעתי כנראה גם לע אדע מה עובר עלי עכשיו. עכשיו מרוחק. כואב מידיי. לע אוהבת להיזכר. אני לע אוהבת את הזיכרונות שלי.
"למה אתם משחקים איתה? היא _____ ,______ ,________,______.
אל תשחקו איתה" אפשר להכניס במקומות הריקים מה שאתם רוצים אבל ניזכרתי אפילו שלע רציתי. כי זה כואב מידי. הילדות שלי הייתה חרא. סעאמק.
אל תתפרצו עלי ב-את ילדותית וזה כבר עבר כי זה קיים וחרוט במוח שלי כ"כ כואב. אפילו עכשיו. וזה משפיע עלי עדין........
בגלל זה אנירוצה להוריד כל שערה מיותר בגוף שלי. להיות "יפה" לע מכונה לשמוע את זה יותר בחיים שלי. זה כ"כ כואב לשמוע את זה. זה קורע אותי. אני ממש לע יכולה לשמוע את זה ותר. ואחד לע מפסיק את המילים הללו. והן עולות ברקע שוב ושוב . ושוב ושוב.
בבקשה. תפסיקו את הפזמון, תעברו לבית אחר.
רגיש מידי, מדוכא, פגוע ומצמרר.
הייתי קייימת פעם עכשיו אני לע ממש מרגישה ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
