טוב, אז איכשהו בחודשים האחרונים לא יצא לי לכתוב יותר מדי. זה יהיה חטא גדול למדי לפסוח על איזכור ההופעה של ג'נסיס אליה הלכתי לפני חודשיים. היות וכשפירסמו את בואם לכאן, היו רק כרטיסים לג'יאיינט סטדיום בניו ג'רזי. נאלצתי לבלוע את הגלולה ולקנות כרטיסים לאיצדיון הפוטבול המפורסם. רק כמה חודשים אח"כ פרסמו את בואם לניו יורק אבל אני חושבת שדווקא במקרה כזה, ההפקה הגרנדיוזית באיצטדיון עצום מימדים יכולת לחוש כמה הלהקה הזו מדהימה וכמה האמריקאים טובים בהפקת ארועים כאלה.
שתי מערכות תופים ענקיות על הבמה, בשביל פיל ובשביל המתופף הקבוע, מסכי ענק, זיקוקים ואפקטים מרהיבים באמת (שמו בכיס הקטן את רוג'ר ווטרס למשל). פיל קולינס, ערס אנגלי במיטבו נתן שואו חבל על הזמן. ראו שהם לא עושים את בשביל כסף אלא בשביל כיף. הם שרו שירים מכל השנים עם המון עוצמה והרבה הומור. 3 שעות צרופות. נהנתי בהופעה הזו הרבה יותר מכל הופעה אחרת כי פשוט לא הייתה שום אג'נדה חוץ ממוסיקה וכיף.
היה מדהים. חבל שנגמר.
הנה דוגמה לאיך להפעיל עשרות אלפי אנשים :)
רוב השירים האהובים עלי (בעיקר משנות ה 70 וראשית ה 80) באמת נוגנו... אבל דווקא זה לא.. ולכן כמחווה לשיר, לקליפ הדגול ובעיקר לתיפוף הנה הוא פה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
