אבא,
היום אתה בן 60.
60 זה גיל באמת מכובד ולא אכפת לי שבתעודת הפטירה תמיד יהיה כתוב 59.
לא אאחל לך מזל טוב, כי היכן שלא תהיה, מזל זה משהו גשמי מדי בשבילך עכשיו. ואולי גם המילים האלה שלי.
זה גם לא יום הולדת שמח. זה כל כך עצוב שמעכשיו לימי ההולדת שלך יהיה טעם מר וכואב של שכול.
הייתי בבית הקברות היום עם אמא. ודיברנו עליך המון.
גם סוף סוף הניחו את המצבה על הקבר הנכון, אחרי שהתבלבלו והניחו על הקבר שלך מצבה של מישהו אחר.
כבר ביום ראשון התקשר אלי להגיד לי שסידרו את העניין והחליפו בין שלושת המצבות, אבל אני ואמא לא הלכו לראות. אולי קצת כי פחדנו שהם טעו שוב ושוב צריך לדבר עם עורך הדין ולריב עם כל העולם, ואולי קצת כי פחדנו לראות שעכשיו הכל בסדר, ואין לנו תירוץ לא לתת לך לנוח בשקט.
וחשבתי על רעיון ממש נחמד. קנינו קופסת עץ קטנה, ונתקין אותה למצבה שלך, ואני אוכל לשים שם מכתבים שאכתוב לך, כמו המכתב הזה. וכמו מה שהקראתי בלוויה.
ומחר נמצא לי פסיכולוגית. החלטתי שאני רוצה אישה. משהו בזה שהיא אישה נשמע לי מנחם יותר, חם כזה. ואני ממש רוצה כבר לפגוש אותה כי אני מדברת אליה בראש שלי כבר שבוע. מנתחת (כרגיל) את עצמי ואת ההתמודדות שלי. עם המוות שלך.
היום גם סיפרתי לאמא משהו שלא סיפרתי לפני, חשבתי שתכעס אם אספר, סיפרתי לה על איך שהיית מטורף כשגילו לה את הסרטן, איך שהיית נוסע לנהריה ב 160 קמ"ש לשעה, על איך שלא יכולת בלעדיה, על איך שהייתי משאירה את הטלוויזיה דלוקה, כאילו בטעות, כדי שהבית לא יהיה שקט מחסרונה, על איך שהקפדתי, גם בארוחות ערב, להכין ארוחה שמבושלת או אפויה, כדי שתמיד יהיה ריח של אוכל, כדי שהייתי ניגשת למיטה שלך כל בוקר ומבלגנת קצת את הצד שלה, כדי שלא תרגיש שאתה ישן לבד במיטה.
וסיפרתי לה איך היית משפיל מבט כשהייתי מסכלת עליך, ולקח לך כמה חודשים להתחיל להסתכל אליי חזרה, כי התביישת ממני, שראיתי אותך חלש וקטן וערום.
ובכינו באוטו, אמא ואני.
אני רוצה שתדע שאני שומרת עליה, עכשיו כשאתה לא כאן. אני דואגת לה שלא תהיה לבד, וכל ערב היא מסתכלת בפייסבוק על תמונות שלך, ובוכה, אני תמיד משתדלת להיות שם. אבל תמיד כשהיא בוכה, גם לי עולות הדמעות בגרון.
וקנינו היום מתנה לנכדה שלך, כי בעוד שבוע היא תהיה בת שנה.
וגם לדני יש יום הולדת באותו יום. וגם לאושר. מצחיק לא? באותו יום.
ועל אושר בכלל לא ידעת, אבא, התביישתי לספר לך. ראית בשנייה את הסכיזופרניה שלו.
אבא. היום אתה בן 60.
החסרון שלך מאוד מודגש. אני נורא מתגעגעת אליך.
אני גאה בך, אבא. אתה הגיבור שלי. אתה הגבר הכי אמיתי שהכרתי מימי ואני מעריצה אותך בכל כולי.
ואני גאה להיות הבת שלך.
של הילד העני בארגנטינה.
של הנער המורד והעקרוני של המהפכה.
של הקיבוצניק המסור שהיית.
של הכותב שאתה.
של הבעל המדהים והכל כך טואטלי.
של הבוס, המנהיג, והמוביל.
אני אוהבת אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
