אני רואה לך בעיניים
אני רואה את הכל
היית עוטף אותי
בבית וחום
רואה לך בעיניים
רואה את הכל
היית סוגר אותי
אם היית יכול
על חלקת בטון ומלט היכן שלא תהיה. שאהיה כשתגיע. אהיה להרגיע. לקחת אותך לתוך הגוף ולתוך עצמך. לכסות אותך בערפל מתוק. לתת לך לנוח בי. לאסוף כוחות לקרב הבא. לפרוק.
רואה לך בעיניים
שכלום לא חשוב
רק אתה, אני
ואתה שוב ושוב
אוספת את עצמי בסוף היום, אני מנסה להתרגל לגודל שלך. של היהירות שלך. של האצילות שלך. של הכעס שלך. של התאווה שלך. של האדישות שלך ושל הגוף שלך.
רואה לך בעיניים
שיותר מהכל
היית סוגר אם היית יכול
היית בונה לי קירות
היית מתקין מנורות
שיהיה לי אור
כשאני הולכת לישון בלעדייך כי הכל כל כך חשוב. כשאני נשארת כשאני יודעת שלא אוכל לברוח. בין 4 קירות או איתך ברכב. מרגישה את האדמה מצמיחה שורשים דקים שמתפסים בעדינות ובחן ועוטפים את הרגליים שלי, מחליקים אל מתחת לשמלה שלי. כובלים אותי אליך.
רואה לך בעיניים
זה כתוב בגדול
היית מרשה לי
מוחל על הכל
אני רואה לך בעינים
אני רואה את הכל
היית אוהב אותי כמו שאיש לא יכול
כשאתה מחבק חזק. הכי חזק שאתה יכול. וכשאני בורחת לתוך השאריות שלי וכמעט מחכה לך שתבוא לערסל אותי. באהבה פשוטה בלי מילים גדולות. וחיים גדולים. החתיכה החסרה.
הייתי משוטטת בין הקירות
הייתי עושה בם צורות
שיהיו לי שמיים
שיהיו לי שמיים של כל החלומות שלי. של ההרים של פרו, והכפרים של בוליביה. של השלג של ארגנטינה והחופים של צ'ילה. ולהישבע שלא תצליח לעצור אותי.
אני רואה לך בעיניים
אני רואה את הכל
היית עוטף אותי
בבית וחום
אני רואה לך בעיניים
אני רואה את הכל
רק אותי לא רואה
בתוך הכחול
בשעות שהשמש נכנעת לכוכבים, והם בשלהם. מנצנצים את הזיכרונות שלך. את האכזבות שלך. את הפחדים שלך והתקוות שלך. ואתה נעלם לתוך עצמך, ולא מצליח לחלוטין לעצום עיניים. אולי אני לא נותנת לך. ובתוך הערפל המתוק אתה פוער עיניים כחולות שיש בהם הרים ומים כחולים ומדבריות צהובות. ואני אוספת לי אבן מכל הר ומכל עמק. מהים והיבשה. נוגעת בעדינות בכל מה שיכולת להיות אם רק היית מכיר את עצמך ואת העולם.
הלכתי לפני שעות
וטוב לי מחוץ לקירות
טוב לי מחוץ לקירות
להתגעגע לבית
לברוח הכי רחוק ממך, אל תוך העצים והשיחים והשבילים הירוקים, עם הכלבים שלי, על פיסת אדמה היכן שהוא, ולחלום על דרום אמריקה. ועל החיים. ולהתגעגע אליך.
אני רואה לך בעיניים
אני רואה את הכל
