רק מדוזות מתות שוחות עם הזרם

שידורי המהפכה, מישהו?

"תסתכלי על זה." -ומצביעה על מישהו שהולך לכיוונינו-

"כן?"

"איזה גיי הוא?!"

אני, עושה בושות לחברות.

"אבא, איזה הומואים אלו, הא?" -מצביע על שני אנגלים מגודלים-

"אנחנו מדברים עברית."

ו-ככה, ילדים. אחי הגיע לבית חולים.

"פעם הבלוג שלי היה דיכאוני, עכשיו הוא מצחיק.

או לפחות, אני מסנה להצחיק ולא מצליחה, מה שגורם לי לדיכאון."

"אז הוא כן דיכאוני."

אני, בפסיכואנליזה מתוחכמת.

"אבל את, את הכי חמודה"

"אני יודעת."

"צנועה, הא?"

"תמיד טענתי שהצניעות זאת התכונה הכי טובה בי."

מה רע עם קצת אהבה עצמית?

-מדברים על מדענים-

"תראה, למדענים יש תמיד שפם. זה למה בחרתי ביוטכנולוגיה.

זה את הזקן שאני לא מצליחה לתרץ"

אני, בגילויים מרטיטי קוסמטיקאיות.

"הוא, איך נגיד את זה. מכיר את הפנימיות שלה, רק בפן הפיזי."  

אני, בשיחה צפופה על טיב ביחסים של ידיד שלי עם חברה שלו.

לא משהו, אבל זה מה שקורה שמכריחים אותי לעדכן, מה.

סופחופש נעים D:::

יום בלוג שמח,

ושנת לימודים פורייה.

[אני היחידה שחושבת שפורייה נשמע כמו כינוי לשרמוטה?

"זאתי, אחי, תאמין לי, פורייה."

פשוט דמיינו את זה.]

פיצולע.