הטריק הוא לא לשאוף זבובים

אוף, הפוסט הקודם עדיין מבאס אותי. מה עושים?

המסקנות שלי נשארו די אותו הדבר, אבל התפאורה השתנתה. לאחר כמה טוויסטים עלילתיים התפטרתי ועברתי לתל אביב. לפני כשבוע התחלתי עבודה חדשה שאני די רוצה לברוח ממנה בצרחות אבל יאללה, בינתיים זה בסדר.

בכל מקרה, עכשיו אני גרה חמש דקות מהים ולבאר שבעית יבשושה שכמותי זה כחלום שהתגשם! איזה כיף, עכשיו יש לי לאן ללכת ולהרהר במר גורלי!

עשיתי עכשיו הפסקת מקלחת וחזרתי עם תובנה קלה: יש בי באסה (גם) כי אני עייפה. עוד לא התרגלתי לאקוסטיקה של הבניין הזה ולרעש שהשותפים עושים בשעות לא שעות, למרות שהם נחמדים לגמרי, שותפיי (הם בחור ובחורה) (לא זוג!). אז יוצא שאני ישנה שינה דפוקה וקטועה למדי, ואז אני חוזרת מהעבודה עייפה ואין לי כוח ליותר מדי דברים חוץ מלצפות באינטרנט בפרקים בצפייה ישירה של דוקטור הו (הדוקטור התחלף, לצערי הרב. למרות שגם הדוקטור החדש הוא איש טוב וכריזמטי בעליל, חסרונו של דיוויד טננט מורגש) ושל סאות'פארק (אוי, בבקשה בבקשה: תעשו לעצמכם אתנחתא קומית קלה וצפו בפרק הבא: http://www.southparkstudios.com/episodes/103797

ילדי סאות'פארק נלחמים ברשע שלא מפסיק להרוג אותם בוורלד אוף וורקראפט.

בכיר 1 בוורלד אוף וורקראפט: "הוא הגיע לדרגה שלא חשבנו שאפשרית! אם הוא הגיע לדרגה גבוהה כזו, כנראה אין לו בכלל חיים!"

בכיר 2: "How do you kill someone who has no life?")

אז מה התכוונתי לומר?

אז  עייפות, עבודה לא מדהימה, וגם, כרגיל, חיי חברה מלהיבים ותוססים כמו מים מהברז.

מצד שני, סוף סוף התפתחות חיובית ומשמעותית בחיי.

אני צופה עבורי גדולות ונצורות.