סיפורי דגים

בלילה של אתמול היה לי ברור שניפגש. את האמת, חיכיתי לפגישה איתך כל הזמן הזה שלא היית פה.. שהיית רחוק. ופתאום הגיע הזמן להיפגש, ואני כל הדרך הארוכה כל כך הביתה, פנטזתי על מה יהיה כשניפגש. אני אבוא, מצוחצחת, לבושה במיטב גופיותיי, אדאג שהשיער יראה מבולגן אך במידה הנכונה. אתה בטח בכלל לא תקדיש לעניין הזה שום מחשבה. פשוט תהיה. לאחר הזמן הארוך שעבר מהרגע שקבענו עד הרגע שיצאתי בדרך אליך, פתאום אני מוצאת את עצמי באוטו. רק אני והמחשבות. מה יהיה? אני אבוא ומה? הרי רק בפעם הקודמת דיברנו על זה שכדאי שדי.. שזה לא נכון שיהיה בנינו משהו בכלל. נגעת בי ואני נבהלתי. זה לא מתאים עכשיו.. אבל אני רוצה.. מאז הפגישה ההיא שלנו, אני לא מצליחה לחשוב על כלום. אני עוצמת את העיניים, אפילו סתם ככה באמצע היום, ומרגישה אותך נוגע בי. מרגישה את הנשימות שלך על העורף שלי.. מפוחד ונרגש גם יחד.. אני רוצה שוב.. כל כך רוצה וגם פוחדת. למה אני צריכה אותך בחיים שלי? זה הרי כל כך אסור. ומה זה אומר עלי אם זה מה שעובר לי בראש.. כל הדרך אמרתי לעצמי, כמעט בקול רם, שכדאי שאני אשים לב מה אני רוצה מעצמי. וממך. ושכדאי שאני אהיה מודעת טוב טוב למה שקורה, כדי שאחר כך אני לא אהיה כל כך מופתעת ממה שהרי צפוי ביותר שיהיה. כי הרי ברור לשנינו שזה יקרה.

אז הגעתי והכל היה כמו שחשבתי. אפילו לא הספקת להחליף בגדים לכבודי- "רק תבואי כבר" אמרת. ואני- כמעט בטיסה עד אליך. הלב דפק לי. התרגשתי לראות אותך. גם התגעגעתי. נשכבתי על המיטה שלך בטבעיות כאילו זה כבר המקום הקבוע שלי. ואתה, התחלת לארגן דברים בחדר, עובר לידי ובכל פעם נוגע בי ממש "במקרה". כל נגיעה כזאת הקפיצה אותי. ואז באת. נשכבת לידי, כיבית את האור והתחלת להתפנק עלי.. "תעשי לי נעים" התבכיינת.. ואני רציתי שאתה תיגע בי כבר. עיסיתי לך את הגב עם כל מה שיש לי. נגעתי בך ורציתי לחבק ולא לעזוב.. ואז נגעת בי. התחלת בליטופים עדינים ותמימים בגב ומשם .. השמים היו הגבול. הכל היה. הכל חוץ מנשיקה. לא נשקת לי ולו פעם אחת.

הבנתי פתאום שאנחנו כנראה ממלאים את החסך הזה אחד לשני. האם אני באמת רוצה אותך? אני ממש לא בטוחה. האם אתה רוצה אותי? לא נראה לי שגם אתה ממש יודע..  כל מה שאני יודעת זה שאני כבר לא רוצה שזה יקרה שוב. אני אשאיר את כל הזיכרונות לליל אמש.