אני מרגישה מרוקנת. יהיו שיקראו לזה טהורה, אבל אני מרגישה באמת באמת מרוקנת.

אני חושבת שהדרך הכי טובה לנסח את זה היא להגיד, שאני מרגישה שחשבתי כבר את כל המחשבות שאני יכולה לחשוב.

מישהי מהבסיס שלי התקשרה אליי לפני כמה ימים ושאלה אותי מה קורה. לא קצינה או משהו, סתם מישהי. התקשרה לבדוק איך זה להיות נפקדת...

על הדרך היא גם שאלה אותי על החבר, ועדכנתי אותה שבדיוק נפרדנו.

"מה זה בר, החיים שלך מתפרקים!!!" (צחוק מגחך ברקע..)

"חח כן אה, לגמרי..." (חיוך מפוספס מהצד שלי..)

כמובן שזה היה בצחוק, אבל כן, יש בזה משהו, אני בהחלט מרגישה כאילו כל יסודות חיי קורסים. כל האמונות שהיו לי, כל הערכים שגדלתי עליהם, וחינכתי אליהם, כל האהבות שהיו בחיי, כל הציפיות שהיו לי לתמיכה, לאהבה, לאידאלים...

הכול קורס כמו דומינו...פשוט מתמוטט...

וחשבתי כבר את כל המחשבות- על החבר (אהמ, אקס), על הצבא, על כל הערכים האלה שכבר לא שווים כלום...

קל לבסס חיים אידיאלים שמורכבים מערכים כשנמצאים בבועה, בחיים האמיתיים זה כנראה לא עובד ככה...

אני באמת מרגישה שכל מה שאי פעם היה חשוב לי התמוסס. נגוז. נעלם. נשטף עם הגשם הזה שהתחיל בדיוק עכשיו...ונשארתי עם חלקת אדמה ריקה, עם הריסות מעטות, ואני צריכה להתחיל לבנות את הכול מחדש. לבסס את עצמי על משהו, כי כרגע אני כלום. אני לא יכולה להיות כלום, אני הייתי המגדל הכי גבוה באזור, מהרגע שהגחתי אל אויר העולם...

אני חושבת שהתאומים לא ידעו מה הולך להיות איתם כשהם ראו את המטוס הענק הזה מתקרב.

הם בטח חשבו שהם מספיק חזקים כדי לעמוד בו. אבל אחרי שהוא חדר לתוכם, ממיס את היסודות לאט לאט, הם קרסו. ככה סתם, בשניה. וכל מה שנשאר זה רק הזכרונות על מה שהיה להם פעם. עכשיו, עכשיו הם סתם אבק באויר של ארצות הברית....