איזו כותרת לא מושכת לפוסט, אה?

עוד אחת שמתבכיינת על איזה מישהו שהיא דלוקה עליו..

או מישהי קרציה שנתלת על איזה בחור מסכן שלא רוצה איתה כלום...

אבל האמת היא שאני מתלבטת אם לשלוח SMS לבחור היחיד שאי פעם באמת אהבתי.

לבחור היחיד שאהב אותי כמו שלא חשבתי שמישהו יכול לאהוב אותי.

לבחור היחיד שהייתי יכולה לדבר איתו על הכול, ואז לא דיברתי איתו על כלום ועכשיו אני לא יכולה לדבר איתו על שום דבר- גם אם אני ממש ארצה.

אני לא אשלח לך אסאמאס, כי אני לא צומי. אני לא רוצה למשוך תשומת לב בכוח ממישהו, בטח לא ממך.

רציתי לשלוח לך SMS, רק כי אתה היחיד שהצליח להבין אותי בלי מילים, ועכשיו קצת קשה לי ובא לי שמישהו יבין אותי.

באופן אירוני- אמא שלי, שבקושי יכולה לזוז, מקללת מתוך שינה ובגללה אני ערה כבר 3 ימים ברציפות(לא שהיא מבקשת, אבל קשה להשאיר אותה לבד), לא מצליחה לעזוב את הכרית שהבאת לי.

לא נראה לי שהיא יודעת בכלל שזה ממך... זאת כרית שהבאת לי ליומולדת לפני 3 שנים בדיוק.

היא נורא נורא נעימה, ואמא שלי, למרות שהיא ישנה עם 8 כריות במיטה בכל לילה, שיהוו תמיכה לכתף שנשברה לה, לא שמה את הראש שלה על שום כרית אחרת. רק זאת. ובכל פעם שהיא משנה תנוחה, היא מבקשת "בר, תחזיקי את זאת ותשימי לי אותה מתחת לראש אחרי שאני אתמקם".

איך הייתי רוצה שתדע את זה עכשיו. איך הייתי רוצה שתבוא לפה ותחבק אותי. ותבין אותי. כמו שאף אחד לא מבין אותי עכשיו.

איך הייתי רוצה שתחזור להיות זה שאיתו אני מרגישה הכי מוגנת. עכשיו, עכשיו אני פשוט לא מרגישה מוגנת עם אף אחד....

לפחות אתה מאושר.