ohhhh!!!!!!!!! strike one!

איזו סגירת מעגל.

לפני שנתיים בדיוק הייתי נפקדת. ובנאדם קטן, קטן ומגעיל, אמר לי שאני עושה טעות, ושהייתי צריכה לצאת לקצונה כי זה יוקרתי ובלה בלה שקר שקר טפו.

היום, שנתיים אחרי, אני גאה לומר ששירתתי את המדינה שנתיים שלמות. היום, שנתיים אחרי, קיבלתי היום הצעה לחזור לקבע (לא מתכוונת להיענות בחיוב, אבל עצם ההצעה זה משהו, לא?:)). היום, הייתי בראיון עבודה בתחום המחשבים, תחום שהגעתי אליו רק בגלל (אהה, כלומר בזכות) הנפקדות הכל כך נוראית. בראיון הציעו לי עבודה עם משכורת לא מבוטלת (יותר משל נגדת. או קצינה... כבר אמרתי?) ותנאים מצויינים.

אותו בנאדם,  (יושב פה לידי, אגב..) וממשיך להגיד לי מה לעשות. אני לא ארחיב בדיבור, אבל רק אגיד שעניתי הפעם. וזאת הייתי מכה מתחת לחגורה, בלי ששמתי לב אפילו...  אבל לא מתחרטת! קרבה משפחתית או לא, צריך להשתיק אנשים כאלה לפעמים...

וואו זה מרגיש טוב.

=]