"את כאילו שתי בר. בר של העבר. ובר של העולם האכזר. בר בת הכפר, ובר של מה שניגמר..." יאאאאאא איזה בנאדם:)))
זה העלה לי חיוך בשעה כזו של הלילה (בוקר?).
למה אני תמיד חוזרת לפה?!?!?!
קודם כל כי נוסטלגיה זה כיף!
דבר שני- 6 שנים זה לא צחוק... לקרוא דברים שקראתי לפני 6 שנים... פיייי יא... זה מצבור ארכיאולוגי!!!
דבר שלישי- הצומי, גם אם הוא מועט מועט מועט- הוא נדרש (מסתבר שזאת תכונה תת מודעת שלי. באמת! לפי הנומרולוגיה או משהו כזה... תשאלו את המיסטיקנים..)
דבר רביעי ואחרון- איפה עוד אני יכולה לשפוך את הלב בלי לקבל ביקורת? גם על שטויות? וגם אם אף אחד אף אחד אף אחד לא קורא?.
טוב אז ככה... עדכון קצר!
אני כבר בארץ, חזרתי לפני קצת יותר מחודשים, ובסך הכול- כל חווית ארה"ב הייתה די כיפית, וכמו שתמיד קורה עם חוויות מן העבר- זוכרים בעיקר את הדברים הטובים:)
עבודה עוד לא מצאתי, ולימודים אני כבר לא אתחיל השנה (בכל זאת- כבר דצמבר..), אז ככה שבינתיים אני גוש נושם ושואב אוכל בבית של ההורים- נפלא!
אני כן בחיפושים אחר עבודה, ייאמר לזכותי, ואני לא רוצה להיתקע במשהו שאני לא אחזיק בו את החצי שנה הזאת עד שאני טסה שוב (כן אני טסה שוב... בקיץ הבא!), פשוט לא בא לי להתפטר אחרי חודשיים!
תמיד התפטרתי אחרי חודשיים... עבדתי בכל כך הרבה עבודות, והצלחתי להחזיק רק באחת מהן. חצי שנה, ואז סגרו את המקום... והיה לי כיף, באמת- מאוד מאוד כיף, אל מקום אחד מתוך עשרות?! מה לא בסדר בי?.. וכל כך הרבה אנשים עובדים במשהו שהם לא הכי נהנים בו... אבל עובדים! ועושים כסף! סעמק למה אני כזאת מסובכת...?
אולי זה נעוץ בעובדה שאני בלוגרית?? אנחנו תמיד כל כך מתוסבכים.....
ונעבור לפן הבאמת מעניין- הפן הרומנטי!!!
תכלס, אין שומדבר מעניין... משעמם כרגיל....
המיתולוגי מצא לו מישהי חדש (ודי בינונית, אם יורשה לי) להתנחם בזרועותיה בלילות החורף הקרים (מעליב...בינונית?! מה זה אומר עליי?!), בעוד אני, מנסה לחשב עם מי מהאקסים שלי אני יכולה לחדש קשר... אני מניחה שמובילה אותי המחשבה "היי, הם רצו אותי פעם, לא? אז מה השתנה?" כי... טוב נו, קר לי בלילה, ובעיקר כי יש לי מיטה זוגית והיא חצי ריקה. חייבים לעשות משהו בנידון.
(טוב לא חצי ריקה... יש עליה מלא בגדים. ואביזרי לבוש. ודברים שקניתי לאחרונה. והפוסט הזה נהיה צולע מרגע לרגע...)
יוווווווו מה נסגר?!?!? עד מתי אני אדרוך במקום?!?!?
מישהו מכיר איזושהי עבודה מועילה בחיים האלה? משהו שאני אשמח לעשות, לתרום בו, משהו שנמצא באיזור מרכז ולא כולל מתן שירות לאנשים (כלומר מלצרות מלונאות או הגשת קפה?)
בא לי להתבכיין עוד קצת. אני לא יכולה להסביר לכם אפילו כמה. אבל אני מרגישה שבשלב זה אפילו הקבועים, הו הקבועים, שאני מעריכה כל כך ושמחה על קיומם, יתייאשו. אז אני אפסיק, ואולי אלך לתפוס תנומה קלה בשעה זו של הלילה (בוקר. ללא ספק כבר בוקר.)
להת'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
