למה דווקא עכשיו אני חושבת עליך יותר מאי פעם?

למה דווקא בתקופה החדשה שאיכשהו הצלחתי לפתוח אתה מופיע מולי בכל מקום?

אני מפחדת. אני מפחדת להודות ברגש שלי.

אני מפחדת להסתכל פנימה ולפתוח מקום שנעלתי בחומות ובסורגים ומנעולים גדולים-הרגש שלי,המקום שבו נשארת כאילו לעולם.

הזמן כאילו קפא במקום הזה, אמנם חצי שנה כמעט אבל שם, אתה עדיין שולט.

יושב בכס המלוכה ושולט לך בממלכת הרגש שלי, משחק בחצרות, קוטף פירות ודורך על הפרחים. וכך מרוקן אותי מבפנים.

אני מרגישה כמו עטיפה של שמחה ואופטימיות ומבפנים הכל רקוב, הכל אכול ומבולגן.

נכון, עשיתי הכל כדי לשכוח אותך ואת מה שהיה וזה עדיין לא עזר.

אז שמעתי שאתה עדיין אוהב(?)

אז למה זרקת אותי?

וגם אם, למה אתה נמנע ממני?

לי יש כלל מוביל,אם אני אוהבת- אני לא מוותרת.

כנראה שאצלך הוא לא ממש קיים בספר החוקים.

יש לי כלכך הרבה סימני שאלה, שאם אי פעם תרצה לשמוע אותם, לא אדע מהיכן להתחיל.

אולי עדיף פשוט לשתוק. לעשות קו פשוט כמו כאן על כל הסיפור.

סיפור לא גמור.

אם יש סיכוי-בבקשה שיגיע סימן.

שיקרה משהו.

מחכה\ עידן חביב


מי עולה ראשונה זו אהבה הישנה
עד מתי שאתעורר
פה שוכבת לידך תנסה להרגע
מי כמוני כך איתך?

אותו חלום,משפט מוכר לא עוזב אותי במנוחה
אני כאן איתך תמיד מחכה
שדה קוצים או שדה כותנה
אני שוב אני,אני רק אני
עומדת יחפה על אדמה חמה ומוכנה

מי עולה בטוחה זו אהבה הישנה
עד מתי שאתעורר
איך האור שבי כבה ועוד שומרת על שלך
מי כמוני כך איתך?

אותו חלום,משפט מוכר לא עוזב אותי במנוחה
אני כאן איתך תמיד מחכה
שדה קוצים או שדה כותנה
אני שוב אני,אני רק אני
עומדת יחפה על אדמה חמה ומוכנה