היום נרטבתי עד העצם בדרך הבייתה. קפאתי ממש, שחיתי בתוך הנעלי צבא הממש לא מתאימות לגשם\לריצה\להליכה.
אבל בעיקר ההרגשה הקפואה הייתה בלב, רודפות אותי שוב המחשבות על מה קורה איתי, מה קורה איתך, ולמה אנחנו לא ביחד.
אני כן יודעת את התשובה לשאלה האחרונה אבל רק בחלקה.
כל יום אני מרגישה משהו אחר, לכן הפוסטים שלי באפ ודאון.
לאט לאט אני מקבלת את ההרגשה שכל אחד שאני אכיר יהיה בו פאק.
יש את זה שהאקסית פגעה בו
יש את זה שעדיין תקוע עליה
יש את הסוטה מין
ויש את זה שפשוט לא זורם.
ויש את ההוא שחונק אותך עד שאת בורחת
ויש את זה שלא התברך בשכל, או ביופי, או בטקט.
ובסוף, בסוף אני נשארת לבד.
גם בי יש פאק,
והוא אפילו מהגרועים ביותר,
אני זאת שתקועה על ההאקס, מתכחשת לזה ומסתירה את זה מכולם.
אני זאת שחושבת על מה קרה ואיך קרה ולעיתים גם מתרפקת על הרגעים היפים.
אני זאת שמשווה את הבחורים לאקס שלה.
אני הדפוקה מבינינו או בעצם, הדפוקה מכולם.
The early morning, the city breaks
And I've been calling for years and years and years and years
And you never left me no messages
You never sent me no letters
You got some kind of nerve taking all I want!
Lost and insecure, you found me, you found me
Lying on the floor, where were you? Where were you
?
The Fray-you found me
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
רוחַ שְטות.