הטלפון שצלצל בשעה לא סבירה לא ממש הטריד אותי. עניתי ושמעתי את הזונה היקר שלי שנעלם לו בלי הודעה מוקדמת.
סיפרתי לדביר על הבחור שחזר, ושאלתי אם אני יכול להזמין אותו אלינו לארוחה טובה, לתת לו כמה בגדים ולברר לאן הוא נעלם. דביר לא הסכים בטענה שלעולם לא נהיה בטוחים מהרגע שידע היכן אנו גרים, כי הוא בטח מסומם, והוא יראה את הדירה שלנו כמו שאריה רואה עדר זברות, מזון או תיבת אוצרות לשדידה וקנית סמים.
בלית ברירה הזמנו אותו לדירת חדר שלנו, שקנינו לפני חודש ומתכוננים להשכיר, לאחר שיסתיימו השיפוצים.
היא נראית עכשיו זוועה ובכך תיצור את הרושם שדביר רוצה, אין מה לגנוב.
הבחור הגיע. גבוה, רזה מאוד, ראש מגולח לגמרי, אותן עיניים ירוקות מופלאות.
מה קרה?
לאן נעלמת?
הסיפור הרגיל. הוא נתפס בפשיטת משטרה על הבית ברחוב פיין, לפני שהמשטרה סגרה אותו, נלקח לכלא, נשפט ונשלח לגמילה כאופציה לכניסה לכלא.
הוא היה בכפר הגמילה, עבד כמו חמור, ניקה את הרעלים מגופו [כך הוא אומר].
ולמה התקשרת אליי?
טוב, תראה, הוא מביט בי ובדביר, מלקק את שפתיו [רואים איך הגלגלים עובדים חזק אצלו בראש], אני צריך כסף, ואתה בהחלט דלוק עליי, אני זוכר. הוא מביט בדביר לראות מה יקרה, אבל דביר מחייך בזלזול [זונה זה אופי לא מקצוע, אני חושב] ומעמיד אותו מייד במקום.
כמה ציפית לקבל ממנו, שואל אותו דביר בקור מקפיא.
אה, משהו בסביבות 300 שקל.
ומה היית נותן לו בתמורה, שאל דביר
כאן הבחור התבלבל לגמרי, כי הרבה הרי אין לו מה להציע מינית. הייתי נותן לו לזיין אותי אמר לבסוף כמי שכפאו השד.
דביר נחנק מצחוק, ואמר לו, בשביל 300 שקל שנינו נזיין אותך יחד. [הרמתי גבה, מה דביר רואה סרטים כחולים? וואלה, לא ידעתי]
הבחור הביט בנו, עצבות גדולה השתכנה בעיניו. צבטתי קלות את דביר, הוצאתי 300 שקל מהארנק, נתתי לו וניסיתי לשלח אותו לדרכו, אבל הוא פתאום טיפס על עץ הגאווה המקצועית [טיפש שכמוהו], מה פתאום, הוא לא מקבל סתם ככה כסף.
זה התחיל להיות דביק ומייגע.
תגיד, שאלתי, אתה חרמן? זקוק גם לקצת סקס? אתה מתכונן לגמור, גם?
חיוך אווילי עלה פניו.
"היה לנו מדריך בכפר הגמילה שדומה לך מאוד. לילות חלמתי עליו, פינטזתי עליו כשמצצתי לבחורים בכפר או כשתקעתי אחרים, תמיד הוא היה בראשי, והוא כל כך דומה לך" ב-לך הוא התכוון אליי כמובן.
הבנו.
למחרת, הבחור קיבל מעטפה עם אלף שקל בתוכה, שלוש כתובות לגשת אליהן כדי להתחיל לעצמו חיים חדשים, הלוואי.
ולא
אנחנו לא "נשמות טובות" קיבלנו תמורה מלאה לכסף.