גבר של גברים

הגשם האחרון הזכיר לי תקופה אחרת, בראשית שנות התשעים, את הגן הגדול הנמצא מול רכבת ארלוזורוב ויום סגרירי אחד אחר הצהריים, שבו הסתובבתי שם עייף, עצבני וחרמן מאוד.

הלכתי בין השבילים והעצים ואף נפש חיה לא היתה שם.

לבסוף אחרי 10 דקות ארוכות ומיותרות החלטתי ללכת הביתה, להסתפק בכוס מרק חם ובצפייה-בהייה באיזו תוכנית מחסלת תאי מוח בטלוויזיה הופיעה דמות מולי.

הלכתי לקראת הדמות הזו. מרחוק היא נראתה מושכת, רזה, די זקופה ובצבעים חביבים עליי.

ככל שהתקרבתי יותר הבנתי שכדאי שאלך, אבל הסקרנות, אללי, הסקרנות.

לבסוף עמדנו זה מול זה. הוא בחור רזה, גבוה, פנים מבוגרים שמבט אווילי להפליא עלים ובמאמץ רב הוא לא רייר .

החלטתי להסתובב וללכת מייד, אבל היה בו משהו מכמיר ונוגע ללב.

מה אתה עושה כאן בגשם ובקור, שאלתי.

מבט מטופש הופיע בעיניו, הוא הביט בי ארוכות הסתובב והלך לו לתוך הגשם.

אני זוכר את המבט הזה עד היום.