אתמול צפיתי בערוץ 8 בסרט שנעשה בשנת 2003 על שתי זונות ממין זכר בגן החשמל בתל אביב. אחד ישראלי והשני שב"ח.
הסרט נעשה על ידי שתי נשים, מופיע בו קליינט אחד "טוב לב" במידה, ואיזה "דבורה" אחד שמשכן אותם בביתו מדי פעם. הרבה דמויות מהרחוב או מחיי הבחורים
בניגוד לסרטים קורע לב אחרים, הסרט הזה נמנע מתחבולות אמוטיביות במיוחד, ומציג בצורה קצרה את "ההיסטוריה" של שני הבחורים.
אחד, דודו, מכור לסמים ובדרך לאבדון, פעמיים הוא מופיע חבול ומוכה, בכל פעם המשטרה אחראית לכך, והשני נינו, שודד סיני על מנת להיכנס לכלא.
הסרט מסתיים בהבטחה של דודו להתנקות ויציאה של נינו אל "אחווה" מעון סגור לנערים.
ב- 2008 אין יותר גן החשמל. האזור עבר שידרוג ומהפכה רציניים, כך שהזונות והלקוחות ירדו לתוך התחנה המרכזית הישנה.
שני הבחורים לא עוררו בי הזדהות. לי נראה שהם ניצלו היטב את היוצרות של הסרט כדי לקדם את הענינים הפרטיים שלהם [שזה בסדר גמור, רק מעציב לראות שתי נשים טובות, ככל הנראה, תמימות בצורה מזעזעת וקונות כל שבריר של שקר ומניפולציה]
בעיית זנות הנערים, ובמיוחד בעיית זנות הנערים הערביים בתל אביב לא ממש זכתה לחשיפה רצינית, כיוון שהסרט התחמק מעבודות תחקיר רציניות, למרות הגופים והאנשים שעזרו לו.
החמצה
חבל