גבר של גברים

אני אוהב לנסוע באוטובוס. אין בעיות של חניה, רואים אנשים, פוגשים אנשים. אוובוס בארץ זה לא כמו באירופה או בניו יורק, שם בני האדם סגורים בתוך הקליפה שלהם. אצלנו מדברים בנייד בקול רם, מדברים זה עם זה, והכל צפוף, דחוס - ימתיכוני.

אתמול חזרתי בשעות הערב המאוחרות הביתה. ישבו שני צעירים מאוד זה ליד זה וברגע שראו אותי ואני אותם היה ברור לשלושתינו שאנחנו מאותה המשפחה.

לא ממש עניינתי אותם מעבר לידיעה עצמה שאני כמוהם, הם היו עסוקים זה בזה.

זה היה מרתק לראות איך הם לא היו מסוגלים עדיין לבטא חיבה ותשוקה בדרך בה אנחנו, אולי, חושבים שיש לבטא, וכמו גורים של כלב או חתול היו עסוקים במירפוק הדדי, מכות קטנות, צביטות, קצת קללות עפו מאחד לשני, אבל התשוקה המטורפת היתה בעיניים.

בני כמה הם היו?

לדעתי בני 15 עד 17

זה היה מחרמן, בחיי. הגולמיות, המגושמות, הנעורים הבוסריים האלה.

קצת לפני שהאוטובוס הגיע לתחנה בה אני יורד, עמדתי לידם. לא הבטתי בהם, אלא בהשתקפות שלהם בחלון. ראיתי שהטבעות שלי משכו תשומת לב רבה, והם החלו בדיון ארוך סביבן.

ירדתי.