גבר של גברים

אל האור

2

התעורר רגוע הרבה יותר. אחוריו לא כאבו, והיה אור בחדר. התבונן סביבו וראה קירות בד לבנים, ראה שהוא על מיטה לבנה, ריח התרופות היה באוויר. אבל הוא שכח מי הוא. מי אני? הוא שכח איך הגיע למקום הזה. איך הגעתי לכאן? הוא ניסה לקום מהמיטה. שתי ידיו לא נענו לו. התבונן שוב בעצמו וראה שישיו אזוקות לצדי המיטה. הפחד הזיע משערותיו. פחד אלים, מפעפע בכוח מתוכי תוכו החוצה. למה אני כאן? מי אני? איך הגעתי לכאן?

הפחד הקשה הזה לחץ על בית חזהו וכיווץ את גרונו בעוצמה רבה, עד שנאלץ לצרוח כדי לפתוח את צינורות הנשימה שלו, והוא צרח במלוא כוחו. קולו נשמע לו באוזניו עבה, צרוד מפוחד ומטריד. הוא טלטל את גופו בתוך המיטה במהירות רבה, ויבבות הפחד פרצו שוב ושוב מפיו הפעור.

כף היד הרגועה, המטיבה, הנעימה ליטפה את  מצחו הלח. בפתיעה הוא כופף ראשו לאחור, כמיטב יכולתו וניסה לראות מי הוא בעל כפות הידיים האלה. המיטיב עמד מחוץ לתחום הראייה שלו. כף היד ליטפה את מצחו עד שנרגע ויבבותיו פחתו ונעלמו. אחר הועברה על פניו מטלית לחה ונעימה למגע, עיניו נעצמו.