גבר של גברים

אל האור

6

נמרוד ישב לידו כשהתעורר. החרדה העמוקה שאחזה בו טרם חלפה ונראה שנמרוד ממש רוצה לדעת מה עבר לו בראש לפני שהתעלף. אבל הוא התבייש לספר לו סיפור כזה.  נמרוד התחיל : אל תתבייש ואל תתרגש, בבקשה, אבל אתה הומו?  השאלה הפתיעה אותו בישירות שלה, וכאב חד עבר בגופו מקצה הבהן עד קצה הקרקפת. מה? למה אתה רוצה לדעת? מה אכפת לך? ומייד עבר למתקפה: אני לא יודע מי אני, עידו או לא עידו, איך הגעתי לכאן, האם יש לי או אין לי קרובים בעולם, איפה אני גר, ואתה שואל אותי אם אני הומו? למה? אתה הומו?

נמרוד חייך בעדינות ואמר: כן, אני הומו. גם הרופא שמטפל בך הומו, ושנינו ביקשנו באופן מפורש להיות המטפלים שלך והמלווים שלך. תדהמה אחזה בי. התחושה של המצאות בעולם של הזייה התעצמה לה. שום דבר לא היה יציב, הכל נוזלי לגמרי. שברתי את ראשי - איפה אני? מי אני? איך הגעתי לכאן? הלוואי והייתי זוכר משהו.

תגיד, עידו פנה לנמרוד, האם ישנה אפשרות שתספר לי למה אני כאן? ככה בתור התחלה, לצורך בנית אמון מצדי? נמרוד היסס שניה, ואז כמתוך החלטה קשה הוא פתח: הגעת לכאן לפני שלושה שבועות. פצוע, חבול, על סף מוות. בפי הטבעת שלך היה תקוע בקבוק זכוכית. מצאו אותך שני מתנדבים של המשמר האזרחי באחת הסמטאות באזור התחנה המרכזית בתל אביב. אתה נמצא בבית החולים תל השומר, במחלקה כירורגית, בחדר התאוששות שהוקצה רק לך. הניתוח שעברת ארך כשלוש שעות. לקח לך שבועיים וחצי להתאושש ולצאת מהקומה - העילפון בו היית שרוי. בין לבין נאלצנו לקשור אותך למיטה כיוון שהשתוללת ופגעת בעצמך. מילאנו אותך בסמי הרגעה, הרדמה. לא אכלת כבר שלושה שבועות. אתה רעב?

אני רעב?

למשמע דבריו עידו נרגע לגמרי. נראה כמו הוא שוקע עמוקות לתוך עצמו. פניו החווירו והאדימו, אבל אף תגובה אחרת לא הגיעה ממנו. נמרוד רצה לדעת מהו חושב? מה מסתתר בקופסה היפה הזו שהיא פניו. אלא שעידו בחר בשתיקה. לשאלת "אתה רעב?" נראה שמשהו זע ונע בו. בנמרוד  צף חלקיק מחשבה, אותו הוא גירש בזעם, שלו חיבק את עידו יתכן ומשהו היה קורה אצל הבחור הזה.

אתה רעב? חזר על שאלתו.

מותר לי לאכול? אני יכול לחרבן?

נמרוד חייך בשמחה. הוא קם ואמר לעידו שהוא מזמין את הרופא המטפל, דר' ביטון לשיחה.