אתמול, יום אחרי ט"ו באב, ה"ולנטיין דיי" היהודי שאימץ לעצמו את סממני הזבל והמסחור של האמריקאים
נסענו לחיפה. החלטנו לבלות קצת בעיר הזו, שמסעדותיה אהובות עלינו,שרחובותיה המתפתלים כלפי מעלה
מעוררים בנו תחושה של "כפר" יווני על אחד האיים.
עלינו על הרכבת, התמזמזנו ללא הפסק בקרון המקורר, לעיני כל עם ישראל, ואף לא אחד פצה פה וצפצף
גאווה. כשירדנו בבת- גלים הצטרפו אלינו שני בחורים, שמלאנו אותם באומץ, וכך הלכנו ארבעתנו ברחובות
העיר התחתית, יד ביד, מצטלמים ונהנים מכל רגע. המוני הורים חרדים עם ילדיהם הרבים מלאו את העיר
כמה ילדים נעצו עיניים בשני זוגות הגברים הנוהגים כמעשה גבר באשה, וגם לא בצניעות, אבלראו איזה פלא -
במקום בו החרדים יודעים שאין מי שיגן עליהם הם מתנהגים היטב. לפתע לא "פגענו" בהם, לא חיללנו את
קודשי האומה.
עלינו ברכבל לסטלה מאריס, טיילנו בכנסיה, קנינו מזכרות לחברים באמשטרדאם, ירדנו למערת אליהו הנביא
לא נכנסנו לתוך המערה, חצינו את הכביש, ירדנו ליוטבתה בעיר- מזמן לא ראינו "מסעדה" עם שירות רע
עם אנשים שישובים בה כמו בתוך מחנה פליטים. אז רק שתינו.
ואז, הלכנו לאורך הטיילת הקטנה, צפינו בהמוני החרדים וילדיהם, בהשגחה המינימלית שלהם על המוני הילדים
ולא היה אכפת לנו. הזוג שהצטרף אלינו הזמין אותנו לדירה שלהם. הלכנו אתם בשמחה, ורק לפני שעה חזרנו הביתה.
