אתמול צפיתי בתוכנית טלוויזיה עם השחקן מיקי רורק. התבוננתי היטב בפנים , בשיער הצבוע והגזור היטב, בשרירי העשת שבידיים, בגוף "הצעיר" והחזק, ונזכרתי שהאיש כבר מזמן לא בן חמישים בלשון המעטה, ושאלתי את עצמי - האם הייתי מוכן לעשות את אותו הדבר, בהנחה המוזרה שיש לי גם מספיק כסף כדי לעבור את כל הניתוחים האלו.
כך, אני מסתכל בנשים בנות ששים + עם מצח חלק מקמטים, עם גוף שעונה על הסטנדרטים של דוגמניות בנות 17, והאמת אני די נגעל. אני שאל את עצמי, איך זה לזיין אשה בת ששים? אמנם נראית צעירה, אבל עדיין חייבת ללחלח את איבר המין שלה על מנת שאוכל לחדור אליה. האם הגוף המשופץ, השדיים המלאכותיים שווי ערך לגוף צעיר, חם וטבעי שמתלחלח באופן עצמאי?
ואז חשבתי על גברים בני גילי, שאני פוגש לפעמים והם מצחיקים אותי במראה הפנים הפאתטי שלהם, בגוף ה"צעיר" והזקנה המרחפת סביבו. כן אני פוגש אותם בסאונות את זקני העתיד. ולא, הם לא נעימים למגע, הם גם לא נעימים לשיחה. אתה מרגיש שהם רוצים תמורה להשקעה הכספית בגוף שלהם, ואחד כמוני אינו תמורה הוגנת.
שגרת הטיפוח שלי מאז היותי בן עשרים כוללת -
שמירה על הגיינה
פנים - ניקוי וריכוך זיפים לפני גילוח, גילוח, חלב פנים, רחצה, מי פנים, קרם לחות [אחיד - גם לפנים וגם לעיניים],[לפעמים קרם גוף] אפטרשייב, או דה טואלט, דיאודורנט, וזהו. אינני הולך למכוני כושר, אני מוריד שיער מהגב, מהישבן, מהביצים. הרבה תכשיטים, הרבה טבעות, שיער מסופר אחת לחודש, פדיקור מקצועי אחת לחודש.
ןאני מרוצה מעצמי מאוד. אין לי "דיכאון" בגלל הכרס, אינני מוטרד משדיי הנפולים, פניי עוד לא התחילו להתקמט, ואני מודה לגנטיקה המעולה שלי, לא לקרמים.
שני כללי ברזל אצלי ברכישת קרמים ותכשירי ניקוי פנים :
הראשון, הכי זול שיש. רק מבצעים, רף המחיר 60 ש"ח במקרה הרע, 30 ש"ח במקרה הטוב [וזה קורה פעמים רבות]
השני, לעולם לא לקנות אריזות גדולות, רק קטנות ויפיופות שבהתחלה עלו 200-300 שח ועכשיו הן עולות 30 שח.
כן, אני קמצן
אמהותינו ואבותינו הקדומים השתמשו בשמן זית, שומן מהחי ללא עיבוד מוגזם,
אם הם יכלו גם אני יכול :-)
מלך הסקס ההטרוסקסואלי לאחר טיפולי הצערה, הוא באמת נראה צעיר יותר?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
