גבר של גברים

החבר שלי יגאל גדל אתי מגיל אפס, בערך.

אני זוכר את כריכי הענק שאמו היתה מכינה לו לבית הספר, סנדוויץ' תוניסאי קוראים לזה היום.

אישית לא הצלחתי לחבב את חצי ככר הלחם בתוכה קציצות, ירקות ונוזל ממנה רוטב עגבניות,

לכן מעולם הייתי שותף שלו בכריך. הוא דווקא חיבב את הכריכים הדקים והאלגנטיים שאמי הכינה.

הוא היה חבר טוב שלי, למרות שהסתייגתי מנטיותיו ל"סדר" אחרים

אבל אוננויות ראשונות שלי היו עליו

ונסיתי כמה פעמים לפתות אותו לסקס בכיתה ז' או ח'

התעצבנתי כשסיפר לי על תחרות אוננות - מי גומר מהר יותר, מי גומר רחוק יותר עם

בנים מהכיתה, רציתי להיות שם, אבל הם בחושים החדים שלהם הבינו מה זה "אני שם"

כשהם עסוקים במיניות ההטרוסקסואלית שלהם.

אבל לא אלמן ישראל

ושרליל לא נשאר צמוד לאיזו אהבת ילדות בלתי ממומשת

היו לי גיבורים אחרים

זרגים אחרים להתגעגע אליהם

פיות אחרים לנשק

אבל החבר שלי ישגאל, שיחק עם דו המיניות שלו עד הסוף

היום הוא שמן כמו הר

בקושי זז

לדעתי, כך אמרתי לו, בגלל שויתר על סקס עם גברים, והתסכול שלו הומר באכילה בלתי מבוקרת

ורק לחשוב שהוא סיים 4 שנים בווינגייט.

לא יכולתי לחסוך מכם את הזוועה הזו