גבר של גברים

בפוסט הקודם זכיתי להזמנה לבלוג של מישהי שמשתתפת בסרט ההמשך ליוסי וג'אגר.

מילא שפנתה אליי כאילו אני גברת, אני רגיל מימי המלכות שלי על ספסלי גן העצמאות בירושלים,

אבל הנחת המוצא שלה שבגלל שאני הומו צפיתי בסרט, ולכן אני גם מעונין לצפות בהמשכו.

אז תמיד יש לסדר את העובדות:

מעודי לא צפיתי בסרט באורכו השלם, רק סצינה אחת בה הם מתנשקים ואחד מהם קופץ ורוקד.

הסרט עד כמה שאני קולט אותו, למרות מאמרים מלומדים על ההיבט הסוציולוגי הסמיוטי והסמבולי שלו הוא הרחבה

של פנטזיה הומואית טיפוסית משנות השבעים עת כולנו היינו חיילים במלחמת יום הכיפורים.

היה לי את יוסי או את ג'אגר - היו לי שניים כאלה בצבא

היה לי אחד אחרי הצבא שנהרג במלחמת לבנון

אין בי חיבה לה"ה אוחובסקי ובן זוגו, נהפוך הוא. הם נתפסים בעיניי כאחד הביטויים האלימים והדכאנים ביותר

של החברה הסטרייטית הגברית הישראלית. הם התכנסו לתוך עמדת "הומואי - מחמד" וממנה מאיימים על כל הומו מסכן

שרוצה לשיר, לשחק מבלי שיחטטו לו במיטה.

לכן, בניגוד לכל היגיון סביר, אני דוחה את יצירתם המשותפת, לא טורח להתעניין בהגיגי האומובסקי בשום מקום.

ולכן, בחורה חביבה, הפרסום המטופש שלך לעצמך ולסרט הגיע למקום לא נכון.