גבר של גברים

יולי, הוא ולא היא, צעד במורד המדרכה

גבוה זקוף, הליכתו גמישה, שרירו נעים

באלגנטיות חתולית [אופסס, איזו קלישאה]

תחת בגדיו ועורו השחום. שפעת שערו

אסופה בסרט אדום לוהט, ועל שכמו תרמיל

צהוב עליו כיתוב צועק בשחור "אני חי!".

עיני עקבו אחרי יולי , עת הגיע לפינת הרחוב

ואז, על ראשו נפל כסא עץ שחור. יולי נפל

ולא קם יותר.