גבר של גברים

אתמול נפגשנו לזיון פרידה

כן

אני נוסע/הולך/נעלם לחצי שנה הוא אמר

לא היה עצוב

לא היה אופטימי

וזה, שלא היה אופטימי הכי הכעיס אותי

לא כולם זוכים להזדמנות כזו

והוא

יש לו תכונה לפגוע בעצמו כשטוב לו

כך

לאט לאט גיליתי שהצגת "אני שמח"

מוטלת תמיד בספק

כך גיליתי

שבגיל 15 קרו לו דברים איומים

וכך אתמול

עת התחבקנו והתכרבלנו זה בזה עד ללא הכר

בקשתי ממנו שיבטיח לי כמה דברים.

הרגשתי ממש "אבא" ואני שונא את התחושה הזו עם בן זוג

זו תחושה ה"מפילה מלכות"

הוא חייך אליי, "אבל יש בי אומץ!" הוא אמר

וכן אקשיב לכמה מהדברים שאמרת לי.

מתוק שלי יוצא לעולם הגדול והאחר.