גבר של גברים

אתמול שוחחתי עם ה"נידח" בטלפון. הבחור בעננים מרוב אושר.

לפתע לחיים האמיתיים, עבודה, עמידה בלוח זמנים, קבלת משובים מבני אדם "אמיתיים" שלא רוצים ממנו דבר

הדברים המוזרים האלה, שמרבית בני האדם חיים אותם ולא מתפלאים על קיומם

הדברים האלה נתפסים אצלו כמשהו חדש, נדיר ובלתי רגיל.

הרבה מקשקשים בכל מיני מקומות על ,הקול" האישי, ה"עצמי" ושאר מושגים המנסים לתאר 

את השלמות של ההוויה האאנושית, של הפסיכה האנושית

וישנם כאלה שלומדים אותה בגיל מאוחר אחרי שנות אלף של שיעבוד.

כלכך שמחתי ולא הצעתי את נוכחותי [אני מתגעגע ] אבל קיבלתי הזמנה.