גבר של גברים

כרבים אחרים, אני מבלה את ליל העצמאות מחוץ לבית. תמיד בחגיגת עצמאותי ובסקס נמרץ, רב עוצמה ומלא עצמאות.

פעם  ביער, פעם על חוף הים, פעם באתר אריכאולוגי מגודר.

ברור שלחוג עצמאות אינו יכול להיות על פי כללי העדר הנוהג לרוץ למסיבות סנטטיות ו/או למציצות חפוזות בגנים ציבוריים או שירותים.

בוודאי שסקס בורגני-זוגי אינו מעניין אותי.

כך שגם אתמול, במוצאי יום הזכרון התלבשתי בבגדי הציד הקבועים שלי, וקדימה לרחוב.

בגוש דן הכי קל לצוד בחורים ברחוב, במיוחד ביום בו הם קצת שותים יותר מדי, ומסתובבים חסרי מנוחה ברחובות, לא ממש יודעים מה הם רוצים.

צַיָּד מומחה יאתר את טרפו בקלות די רבה.

המקסים הלך לו לבד ברחוב.

ג'ינס הדוק, קרוע בברכיים, קצות התחתונים מבצבצים, חולצת טי הדוקה ומגיעה עד הקורקבן. הרבה שרירים. פנים נאים, שיער שחור ארוך, מה עוד צריך.

עצרתי  את הג'יפ לידו ושאלתי אם הוא צריך טרמפ?

הוא הביט בי לרגע, די מופתע אבל כנראה החליט לזרום ואולי אפילו לנצל אותי קצת לצרכיו - מי יידע?

הוא קפץ לג'יפ וריח סרחון האלכוהול כמעט חנק אותי.

אני נגעל משכורים, אני יותר נגעל מסירחון אלכוהול.

אבל היה בו משהו באיש צעיר הזה, מושך, מפתה מסוכן קצת.

אכן פיתויים רבים מול אלכוהול וסירחון.

החלטתי להסתכן ולקחת אותו לביתי. שאלתי אותו אם הוא רעב, אם בא לו להתקלח. התשובה היתה כן פעמיים. לא נגעתי בו, לא שלחתי ידיים- בשלב הזה אסור בהחלט לעורר חרדה, פחד חשש כלשהו.

הגענו אלי הביתה. שלחתי אותו להתקלח כשאני מכין אוכל קל.

 בסרטים ובסיפורים הגרועים הוא עכשיו יוצא עטוף במגבת ומייד מדביק לי נשיקה על השפתיים. לא קרה דבר כזה כלל ועיקר. שמעתי קול חבטה בחדר האמבטיה ורצתי לשם. הבחור היה על הרצפה, פניו לבנים והוא מתנשם בכבדות. הוא אפילו לא התפשט כנראה, אלא היה עסוק בתדלוק עצמי. נבהלתי מאוד.

אבל ברגע שהבחור נכנס לג'יפ שלי חלה עלי אחריות, ידעתי מה מצבו כשלקחתי אותו, ולכן חובה עלי לטפל בו.

קיללתי קצת את עצמי בלי בושה, והתקשרתי לחבר רופא. הוא היה במסיבה. התקשרתי לחבר רופא אחר, כולם עסוקים במסיבות או בזיונים ואני תקוע עם בחור מסומם , זרוק על רצפת האמבטיה, רועד מזיע ונראה לי על סף מוות.

לא היתה לי ברירה, כמובן. הזמנתי אמבולנס.

יום עצמאות שמח