גבר של גברים

לפעמים ציור הוא אמת.

ככה הוא נראה, הנקניק הירושלמי שקניתי בחצי מחיר.

מעשה שהיה כך היה.

נמאס לשוטט בערי הדרום החמות, ולחפש זיונים עם בדווים ארוכי זין חובביי מציצות מהירות. רציתי משהו קצת יותר איכותי, משהו בין בישול עילי לבין אהרוני בדיאטה, צעיר בעשרים שנים.

נסעתי לירושלים. לא לא התרגשתי, ולא שרתי "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושליים" ובטח לא זמזמתי את הפיוט ששרה גליקריה ושחיבר אביהו מדינה "זמרי ירושליים אדושם.. וגו'". יצאתי בכיכר ציון החרבה, ומייד הלכתי בעקבות האף, הזין והמצפן אל העיר המזרחית, הכבושה והיפה .

הסתובבתי בסמטאות, בין החנויות ובין הירושלמים העירוניים המפוטמים, אלה שנראים כמו שכחו איך להיות צעיר, חתיך ורעב לזיון.

עד שהגעתי לחנות בגדים [לא אגלה איפה, מה השתגעתי]. בוא תכנס, באנגלית כמובן. לא ממש לא, עניתי, אני לא רוצה לקנות כלום. בוא, אולי תמצא, אתה לא חייב לקנות.

אז נכנסתי. אז לחצתי יד. אז מישמשתי עוד משהו, ולפני שאמרתי הדרום הפרוע כבר היינו בחדרון קטן, ובידי נקניק ירושלמי עבה, חם ולוהט.

לצערי, שתי משיכות והנקניק ירק, והפך לחתיכת בשר רפויה ודוחה.

אבל ככה הוא נראה, הנקניק במצב טוב.