גבר של גברים

אושר התעורר עם כאב בטן חזק. גניחותיו היו כל כך רמות שגם שלומי וגם אני רצנו אליו דואגים.

נסינו את כל תרופות הסבתא, וגם כמה תרופות שאינן של סבתא ודבר לא עזר להרגיע את הכאב.

צריך להבין, שאושר איננו ממש אזרח ישראלי, ולכן אין לו טיפול רפואי חינם, או מופחת תשלום, זה הטיפול הרפואי שאנחנו מקבלים, המתיימר להיות "חינם".

אבל, כשכואב לאדם, כשאדם סובל שאלות של "חינם" לא ממש חשובות, ולכן הזמנו מייד רופא.

הגיע רופא, משאת נפשה של כל אם הרוצה לחתן את בתה.

גבוה, תלתלים, גוף מעוצב [הולך למכון כושר, 4 פעמים בשבוע, שעתיים עבודה] לתפארת, עיניים חומות-ירוקות, שפתיים עבות, מהסוג שבא לך לנשוך, לנשק, ללקק [אוֹרי - זה היה בשבילך רמז לסוגי נשיקות שונים], קול מלטף [ואותנו חירמן לגמרי], כפות ידיים עדינות, ואושר נשבע שיש בהן גם חשמל.

הרופא הגיע, ואחרי הסקירה שעבר מייד אפשר היה לראות את הבזקי החשמל בעיני אושר, אבל כאב לאושר. הרופא, דר' טליק, אבל בשבילכם טליק בלי דוקטור , שאל אותו את השאלות הרגילות, וכנראה שהשדון האדיוט אכל איזה זבל בשוק.

אז קיבלנו רשימת תרופות ונוזלים לקניה, נתבקשנו להקפיד  על נוכחות סביב השעון ליד אושר, טליק השאיר מספר טלפון למקרה חירום [אם הוא עוד לא הבין שיהיו הרבה מקרי חירום, אז הוא תמים יותר ממה שאני מעלה על דעתי].

סביב השעון?

אני חייב להיות בעבודה [ ה-אקס התקשר והודיע על חתימת חוזה, ואני חייב להיות נוכח], שלומי מחוייב לתיקונים הקטנים שעליו לסיים.

מי יישב ליד אושר?

שמבאלה

ירדנו לדירה שלה. הצגנו בפניה את הבעיה, והגברת טובת הלב הביעה הסכמה. אבל היה ברור שעלינו לשלם לה תעריף ניו-יורק, כלומר, בדולרים לפי תעריף לאחות מוסמכת בניו-יורק. כי שמבאלה היא גם אחות מוסמכת.

הסכמתי כמובן.

יצאנו שלומי ואני לעבודת יומנו, וכשחזרנו ראינו את השדון הרזה ואת שמבאלה הגדולה יושבים וצוחקים בהיסטריה.

השדון רומז לי בעיניו, שיספר לי מדוע הם צוחקים.

סתם יום של חול.