גבר של גברים

איך הבנתי בגיל 15 שאני לא אוהב שנדחפים לתוך הגוף שלי

כשהייתי בן חמש עשרה פגשתי את ... אינני זוכר את שמו של האיש ההוא.. סטודנט, שגר במעונות סטודנטים במרכז העיר בה חייתי אז.

הוא "היה אז יפה / וגבוה כתומר".

חלום של כל אמא יהודייה ממוצעת.

הוא לקח אותי אל חדרו.

התרגשתי מאוד מכך. עד אז רוב המגעים המיניים שלי היו בין השיחים, זריזים מהירים.

הנה הוזמנתי לחדר. למיטה. יש מקלחת. הכל נראה אחר מהרגיל. לא פחדתי כלל. לא דאגתי לכלום.

הרגשתי שאני שולט במצב.

הכל התחיל נפלא. נשיקות מלאות תשוקה. הורדת בגדים הדדית.

ואז..

סובבתי והושכבתי על בטני, בהבטחה שלא תהיה חדירה.

חצי דקה עברה, והכאב היה נורא. צרחתי וחטפתי סטירה. צרחתי שוב וחטפתי מכה חזקה בצד.

למי שלא הבין - נאנסתי באלימות.

התבלין לאונס היתה סדרת קללות שהמניאק ירה לעברי תוך כדי כך.

כשסיים, נזרקתי מחדרו במהירות שיא.

תגיד, לא הלכת למשטרה? לא ספרת להורים שלך?

אחרי הרבה שנים בהזדמנות מוזרה פגשתי תראפיסט מהמרכז לנפגעי אונס, ואתו בפעם הראשונה הצלחתי לספר את הסיפור הקטן הזה.

ללכת למשטרה לא היתה אפשרות כשהייתי בן 15.

לספר להוריי, אז האמנתי, יהיה סוג של גזר דין מוות . [התברר שטעיתי, אבל מה יכלתי לעשות].

שמרתי את הסיפור הזה בבטני [לא ספרתי עליו לחברים מהספסל - התביישתי]

החבר הראשון האמיתי שלי הצליח לאחר מאמצים רבים ועדינות וסבלנות להיכנס לתוך הגוף שלי.