גבר של גברים

הפוסט האחרון שלי זכה לתגובה מענינת. נכתב בה שכנראה הייתי זקוק לזרג, והכותב גם הציע את עצמו.

חשבתי לעצמי, אחרי שעניתי לו בהומור, מה בעצם נאמר במלים האלה: "זקוק לזרג"?

יש בהם רמיזה שאני סוג של "מכור" קשה לזרגים.

שכשאני מקבל "קצת זרג" אני נרגע עד הפעם הבאה כמו כל מכור ממוצע.

זו תמונה מאיימת מאוד, כשחושבים עליה ברצינות.

היא מזכירה לי כמה אנשים שדרכי נפרדה מדרכם לפני שנים רבות.

אינני יודע מי מכם מכיר את אותם שמבלים לילה שלם בגן, בסאונה ועוברים באופן שיטתי מפרטנר לפרטנר, בלי אפילו לראות איך הוא נראה.

היה לי חבר כזה.

מעולם לא שפטתי אותו ממש, אבל כשהוא נכנס לאחד ממצבי הרוח הנימפומניים שלו, עדיף היה להתרחק ממנו.

אני מכיר אנשים שמחפשים את הנימפומנים האלה.

חוץ מאוננות בסרטים אני לא מכיר מצב מנוכר יותר מהמגע בין הנימפומן לבין מי שמחפש אותו, כדי להירגע.

אני תמיד מצייר אותם בדמיוני כמכונת חליבה ועטין.

נורא.

אני לא זקוק ל"קצת זרג" או להרבה זרג. אני לפעמים חרמן מאוד, ואז אני מחפש פרטנר. אבל דווקא כשאני חרמן אני הופך ליותר ויותר בררן, ולא כל אחד מוצא חן בעיניי.