גבר של גברים

מוקדש לZאזי ידידי הותיק מאוד

שבת המלכה התחיל את דרכו דווקא כשבת תלמיד החדר בבני ברק של עדת התימנים. צנום, נמוך, תמיד מורעב בעל עיניים שחורות ומופלאות ביופין, אף דק ועור שחום שמזכיר צבעו של שוקולד.

המלמד, טיפוס מבחיל ואלים נדלק על שבת, וסימן אותו כבחיר ובכיר תלמידיו, וכך "זכה" שבת החל מגיל ארבע ללמוד כשהוא עומד או יושב בין רגליו הפסוקות לרווחה של המלמד, וזוכה להדרכה אישית. כל הצלחה שלו זיכתה אותו בסוכריית שקד מצופֶה בשוקולד או במעטה צבעוני טעים אחר, לפעמים קיבל רק ליטוף על פניו. הצלחות חריגות זיכו אותו בליטוף ארוך ומרעיד גוף על ישבנו או על הבולבול שלו.

בגיל עשר, אף אחד לא יכול היה להתעלם מהילד הרזה, הגבוה ויפה התואר. מזמן הוא עזב את החדר ואת המלמד ועבר ללמוד בבית ספר חרדי, שבו המורים הכו וצבטו ופגעו בתלמידים. בו אף אחד לא נגע. השמועה שהילכה בשכונת מגוריו היא שהוא "מלאך" ומי שפוגע בו נענש ומהר. היו להם דוגמאות למכביר לכוח של שבת. אמו משהבינה שבנהּ יכול לתרום לפרנסת הבית ללא מאמץ שיחררה כמה סיפורי הבל אודותיו, ותמיד לקראת שבת או מועד אחר ליד דלת ביתם נחה קוספת קרטון גדולה ובה מצרכי מזון רבים.

שם בבית ספר פגש שבת את החבר שלו יום טוב, ושניהם כשמצב הרוח שלהם, או כשהרגישו שהלימודים מוגזמים ברחו מביה"ס לזמן קצר לשוטטות בחוצות העיר בני ברק. ושם הם פגשו השאבאבניק יוסף מנדל, שחיבתו לגופות של ילדים לא ידעה גבול. אבל גם יוסף מנדל ידע את הגבולות שלו, ושמע על "מלאכיותו" של שבת.

בקר אחד יצרו כלכך גבר עליו, כששני הילדים באו אליו, והוא שאל אותם אם הם רוצים שילמד אותם דרך גבר בעלמה. שבת התרגש כמו אז שהמלמד ליטף אותו, וחש איך אברו מתקשה לו. התחושה היתה של חטא ועונג גם יחד. הוא הביט ביום טוב ורצה מאוד לחבק אותו, לחוש את הגוף שלו קרוב אליו. אבל יום טוב אמר ליוסף מנדל : אני שמעתי עליך, תיזהר משנינו" ושניהם הסתובבו והלכו להם.

בר המצווה עברה ברוב שמחה והדר וה"מלאך" נשלח לפנימייה יוקרתית שהיא גם ישיבה ידועה, שבוגריה המצטיינים זוכים לשידוכים הטובים ביותר, וכלכלתם אינה תלויה בם, אלא נסמכת על גבירים ידועי שם מארצות אחרות. יום טוב נשאר בבני ברק, ונראה שהוא הולך להיות שבאבניק.

בפנימיה ציוותו את המלאך לחדר מגורים עם עוד שלושה עילויים. שלושה נערים מפונקים, לבנבנים שהפגינו עליונות על המלאך שחום העור. ודאי לא נסתר יופיו הרב מעיניהם, אבל שמעו של "המלאך" כבר חרג מתחומי העיר, והשלושה שמעו את שמעו. שבת כבר הגיע לגובה רב, גופו התארך והתעדן, פניו שרק חתימת זקן עליהם היו רעננים ויפים. אצבעותיו הארוכות ומגען העדין משכו אנשים אליו. גברים ונשים, רק שנשים שמרו מרחק מהבתול הזה, וראש הישיבה הוגיע לאמו של שבת שבעוד שנה, כעת חיה, שבת מאורס ומיועד לחתונה. עמוק בליבו הוא כבר חזה את הצרות של בחור יפה תואר כזה בפנימיה.

בחודש הראשון ללימודים שבת הצליח להפגין את כישוריו ומיומנותיו הראויים להערצה, והתקדם בלימודיו כך שהצטרכו ליצור עבורו חברותא של תלמידי חכמים מתקדמים מאוד. בלילות עינתה אותו אש גופו, ותמונות שלו ושל יום טוב נוגעים זה בזה הקשו את אברו, ויותר מפעם הוא קם בבקר לאחר סערת לילה שסופה תחתונים רטובים בנוזל לבן וסמיך בעל ריח מוזר ומגרה מאוד.

בחודש השני נהוא התעורר לילה אחד ובמיטתו היה אחד משותפיו לחדר, ידו בין רגליו וגופו צמוד לגופו של שבת. הבחור חיכך את אברו של שבת במהירות וצמרמורות תשוקה עלו בשבת. בלי להסס הבחור ירד לכיוון אברו של שבת והכניס אותו לפיו. שבת כמעט צרח מרוב תשוקה, אבל במקום גמר בתוך הפה של הבחור, וההוא הבחור השמיע קולות יניקה ותשוקה ותאווה ולפתע נוזל לבן נשפך על שבת.

מייד אחר כך הבחור התחיל לבכות וביקש משבת סליחה והשביע אותו שלא יספר לאף אחד, אבל שבת רץ למקלחת להתנקות ולכבס את בגדיו המלוכלכים, כשבלבו בוערת אש תשוקה יציבה ובלתי פוסקת. הוא ידע היטב מה הוא רוצה, והוא ידע היטב שאין לו ענין לשכב עם בחורי ישיבה בפנימיה אלא רק עם סימן טוב, וכך בחופשה הראשונה מהפנימייה, לאחר שדאג היטב להחליף את חדרו כך שאף אחד לא יבקר אותו באמצע הלילה, ולאחר שלמד להתקלח לבד כדי למנוע מבטים , נגיעות והערות שונות הוא הגיע לבני ברק, ומייד אץ רץ לפגוש את יום טוב.

יום טוב הוא חבר של יוסף מנדל. שניהם מחבבים בשר צעיר של ילדים, וכיוון שיום טוב צעיר מיוסף מנדל תפקידו הוא "לצוד" את הילדים הטיפשים האלה, להביאם אל יוסף מנדל, ושניהם נהגו להינות מהבשר הצעיר הזה. יום טוב כבר היה בדרך החוצה מבני ברק, אבל הוא חשש מהעולם החילוני ופחד שהמשטרה תתפוס אותו, כי בעיתונים כתבבו בלי סוף על "פדופילים" והוא לא יכל להסתיר מעצמו את האמת. האמת היא שכל ילד שבו נגע או פגע הזכיר לו את "המלאך" חברו האהוב.

יום שישי בשעות הבקר, שבת יורד מהאוטובוס ברחוב הראשי של בני ברק, מביט ימינה ושמאלה והנה חברו מול פניו. בהתרגשות רבה הוא לוחץ לו את היד ואומר לו באוזן, בוא נלך למקום פרטי. הם מוצאים פינה מוסתרת היטב, ושם מתוודה שבת על אהבתו ליום טוב. שבת בכלל לא יודע על הנטייה החדשה של יום טוב, ויום טוב מביט עמוקות בעיניו של שבת, מחבק אותו בעוצמה, מסובב אותו מוריד את מכנסיו, יורק על ישבנו ואחרי שלוש דקות שבת מרגיש כאב וצריבה בישבנו. הוא מפחד לצעוק, ויום טוב מרצונו העז לסיים כמה שיותר מהר , כך גם עם הילדים, גומר אחרי שלוש דקות. הוא גם, מקנח את האבר שלו מול פניו של שבת, מתלבש והולך ומשאיר את שבת עם עצמו, שכוב על האדמה, ישבנו המחולל חשוף ונוזל הזרע של יום טוב נוזל מפי הטבעת שלו.

עמוק עמוק בתוכו שבת יודע שהוא נהנה מזה, מאוד נהנה. אבל האונס, הבגידה, הכאב גברו על כל דבר נעים או טוב שקרה במפגש הזה. הוא התלבש, חזרה אט אט לביתו, התקלח. הביט היטב בפני אמו, אביו ושתי אחיותיו, והבין שעליו ללכת מכאן, כמה שיותר מהר.

בשבת הוא פגש את יוסף מנדל וסיפר לו על האונס. הוא שאל את יוסף מנדל מה עליו לעשות כדי לעזוב את משפחתו ואת בני ברק. יוסף מנדל הכיר בתל אביב גבר שאוהב נערים בגילו של שבת, נתן לשבת מספר טלפון והעז בו למהר החוצה מהעיר. במוצאי שבת שבת התקשר לגבר הזה, סיפר לו ממי קיבל את הטלפון ושאל אם יוכל לשהות אצלו זמן מה, עד אשר יתארגן. "המלאך" הפעיל בשיחת הטלפון את כל קסמיו, ושעה אחר כך כבר היה ברחוב אלנבי בתל אביב ממתין לגבר שיאסוף אותו. הגבר התברר כבחור בן 30, שגם הוא ברח מבני ברק. הוא הסתכל על שבת והתאהב בו מייד. שבת הוזמן אליו, עבר "מהפך", קיבל בגדים יפים ועמותה של עוזבי בני ברק החלה לפעול בעניינו. עד שהעניינים סודרו, שבת למד את "סודות המיטה והאהבה" של הגברים, וגילה שהוא אוהב להזדיין.

השלב הבא שאנחנו פוגשים את המלאך זה לקראת גיוסו לצבא. הוא סיים בגרויות בהצטיינות יתרה, הוא מבקר בחדרי כושר, גברים נופלים לרגליו כמו זבובים, אבל הוא מחפש בכל גבר את יום טוב האבוד שלו, ולכן הוא בוחר רק גברים נמוכים, שריריים עם מעט שכל אבל בעלי נטייה לאלימות קלה, כאלה שמכים אותו על ישבנו, חודרים בכוח, אבל גומרים לאט, ומחכים שהוא יגמור לפניהם. לבני ברק הוא לא חוזר יותר, ואת יום טוב הוא ראה פעם אחת, במקרה, כשיום  טוב הגיע לתל אביב בענייני משפחתו.

המפגש עם הצבא ועם החיילים מעורר בשבת תחושה של שמחה ואושר. הוא משתלב היטב בצבא, הוא הולך לקצונה, יוצא ללימודים גבוהים ומקפיד מכל משמר שלא יזהו את תשוקותיו. שבת לא מתחתן, לא יוצר קשרים עמוקים עם אף גבר. יופיו וגופו המפואר כבר עודדו כמה צלמי אופנה מתל אביב להציע לו הצעות עבודה, אבל הוא לא מעוניין. ככל שהוא עולה בדרגותיו הוא מבין שהוא חשוף לבדיקות של ביטחון שדה, והוא מבין שיתכן ומהר מאוד יעלו על חיבותיו השונות.  כיוון שכך, הוא מתחיל לבדוק אם עוקבים אחריו. מצפייה בתוכניות טלוויזיה שונות הוא למד איך לבדוק אם עוקבים אחריו, ובדיקותיו העלו פרי. גבר מסויים החל לבלוט באופן קבוע כמשתרך אחריו.

שבת מארגן את האירוע. הוא יוצא מביתו שבת אחת ומתחיל לפסוע לעבר הים. הוא נעמד מול חלון ראווה של בגדי גברים ורואה את השתקפותו של הגבר. הוא ממשיך בדרכו אל הים, אבל פונה לאחת הגינות הנטושות בשעות בקר אלה של שבת ומתישב על ספסל. הגבר נכנס לגן שם לב שנפל במלכודת ומנסה לצאת, אבל שבת קורא לו. הם יושבים שניהם. שבת מראיין אותו בלי רחמים, ומגלה מידע חלקי וזעיר אבל מגלה שבצבא כבר יודעים על המיניות שלו, ורק חוששים שמא זה יוביל אותו למפגשים מסוכנים. והגבר הזה הוא כמו "שומר ראש".

והסוף של הסיפור, מהו? - זה בשבילך זאזי  להחליט.

יום הולדת שמח ידידי הטוב.